יותר מתוצאות הבחירות של 1977 ("המהפך") היו אלה תוצאות הבחירות של 1996, הראשונות אחרי רצח יצחק רבין, שזעזעו את 'השמאל', והבהירו להם שבקלפי, באופן דמוקרטי נקי, הם לא יצליחו לחזור לשלטון.
השאלה הזאת חוזרת שוב ושוב: "איך אפשר שראש ממשלה יהיה עם כתב אישום?" והאמת היא שהתשובה די פשוטה, למי שרוצה להקשיב כמובן.
מגפת הקורונה כבר כאן, וזה נראה ארוך טווח. מדברים איתנו הרבה על פרופורציות ועל פרספקטיבה. אז הנה משהו משלי למחשבה.
ב-30 בינואר 1933 מינה הנשיא פון הינדנבורג את ראש האופוזיציה, אדולף היטלר, לקאנצלר עם סמכויות מורחבות. היטלר מעולם לא ניצח בבחירות דמוקרטיות.
יום השנה ה-22 לרצח יצחק רבין. הפרספקטיבה אמנם לא מטיבה עם הסכמי אוסלו, ועם 'מורשת רבין', אבל היא לא ממעיטה מהיותו של יגאל עמיר, הרוצח, אדם נתעב ופושע נגד הדמוקרטיה.
השאלה היא לא כמה אתם אוהבים או שונאים את בנימין נתניהו, אלא כמה אתם אוהבים את הדמוקרטיה שלכם.
אתה יכול לשנוא אותי, לייחל למותי, להתפלל להעלמותי ואפילו להגיד את זה בתיבול קללות. אני יכול להכיל הכל עד למעשים.
27 שנים היה נלסון מנדלה אסיר. ב-11 בפברואר 1990 הוא יצא לחופשי. השיר 'פרי נלסון מנדלה' יצא לאור 6 שנים קודם לכן. ליקטתי כמה ביצועים מעניינים במיוחד, ושיר בונוס.
חודש ימים לבחירות בארה"ב, ואין לי מושג מיהו ומהו דונלד טראמפ, אבל אני יודע שאני לא רוצה שהילארי קלינטון תנצח. כי היא תמשיך את מגמת ההתפוררות הפנימית של אמריקה.
הכל היה חוקי, הכל עמד בכללי האתיקה המקובלים של תקשורת שיווקית, ומעל לכל – לא מכרנו לצרכני הטנדרים משהו עלוב (סך הכל עד לאותו רגע הטנדר “שלנו” היה מלך השוק בזכות). אבל תכלס, שיקרנו עבור הלקוח שלנו.
בעיית האותנטיקציה של האינפורמציה מתבהרת מייד לכל מי שנתקל בשתי גרסאות סותרות במדיה האנציקלופדית. נסו למשל למצוא מי המציא את מיזוג האוויר לרכב.
'שיר מחאה' זו הגדרה כמעט אוטומטית כאשר מדובר ביצירתו של בוב דילן, אבל כתיבתו של דילן רבודה וכדאי לבחון את שירתו לא רק ברמת הפשט.
בערב יום השואה תשע"ו נשא סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, את נאום "התהליכים". בבוקר יום השואה עניתי לו בפייסבוק, ויום אחר-כך פרסמתי בבלוג את המאמר הזה.
השמאל הרדיקאלי והימין הקיצוני בישראל הם דוגמאות לחוסר איזון. לכן שניהם מחלות, סמולניזמוס ארסי וימינופתיה רעלנית, כמו סוכרת או טרשת נפוצה. יש גם מחלות פסיכיאטריות הנגרמות מחוסר איזון.
הפתרון של 'שתי מדינות לשני עמים' ליישוב הסכסוך הערבי-יהודי, מונח על השולחן מאז 1947. הערבים מעולם לא באו לקחת. הנה העובדות.
בספטמבר כתבתי מאמר עבור אתר 'מידה', חלק מסדרת מאמרים שהתחילו בכדורגל ועברו לאקטואליה. את המאמר הקדשתי לכוכבת הצעירה סתיו שפיר.
המאמר נדחה בטענה שאני מפספס, והיא בדרך למעלה לא למטה. אז אני מביא אותו כאן לעיונכם ולשיפוטכם. האם פספסתי?
ההתנהגות של אוהדי בית”ר ירושלים בשרלואה החזירה את נושא האלימות בכדורגל לכותרות. ההיסטוריה מלמדת שהתופעה המכוערת אינה גזירת גורל וניתן לטפל בה בהצלחה.
בשנת 2004 חוללה יוון את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורגל, אירחה את האולימפיאדה והחלה את החגיגה הגדולה. באותה שנה קרה דבר נוסף שבישר על הבאות.
נבחרת אנגליה לא משחקת את אותו משחק שמשחקות הנבחרות האחרות. כל הנבחרות משחקות כדורגל, ואילו נבחרת אנגליה משחקת 'כדורגל אנגלי'. כך גם נבחרת ישראל בהסברה – לא במשחק.
'הדיאטה של וונגר' שינתה את התזונה הספורטיבית בעולם. חוץ מזה היא נותנת תחמושת למתווכחים עם טבעונים ומאירה את אחד האתגרים הגדולים של האנושות – העלמות המקור מס' 1 של פרוטאין. מה שטוב לגוף האדם לא טוב לכדור הארץ. התרנגולות יצילו אותנו.
לכדורגלנים, מועדוני כדורגל ונבחרות לאומיות יש ספונסרים. בניגוד לכדורגל, שם לא תמיד הבעלים ברור אבל הספונסר תמיד ידוע, במגרש של השמאל הרדיקלי יש לפענח את המסלול אל מקורות הכסף. יש יותר מדי רמזים שהשאיפה של אותם ספונסרים היא דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת יהודים.
צלילה היא הונאה. בדרך כלל מדובר בניסיון להציל משהו מהזדמנות שאבדה באמצעות מיצג שווא של עברה. בהיסטוריה של הכדורגל רשומים צוללנים רבים, ביניהם כמה וכמה מפורסמים במיוחד, אך אין תיעוד לשימוש בתעלול הצלילה ברחבה כיעד עיקרי או כאסטרטגיית משחק.
הקשבתי לכל הנאומים, האזנתי לכל השירים, צפיתי בכל האינסרטים, כל האירוע מהתחלה ועד הסוף. אירוע סולידי, שקט, מאופק, מסוגנן ומעוות
אין לי התנגדות עקרונית לרעיון של ראש ממשלה לא יהודי במדינת היהודים. אלא שבכל זאת, יש לפחות תנאי אחד שחייב להתקיים כדי שזה יהיה מעשי ויעבוד.
