כולם טוחנים עכשיו איזה רב חרדי שלא זיהה בזמן את סכנת הקורונה, ונתן לצאן מרעיתו להבין, בטעות, שמדובר בחרטא, אם לא בקונספירציה. עכשיו יש סכנה שרבים מהם יחלו וחס וחלילה ימותו, כאשר בדרך הם מפיצים את המחלה לאחרים, בקהילתם ומחוצה לה.
מצד שני, אף אחד לא טוחן, נגיד, את פרופסור רבקה כרמי, שעשתה אותו דבר בדיוק, ולא מתוך תמימות או טעות, אלא מתוך רשעות וזדון. כמה מצאן מרעיתה חלו?
קל מאוד לזהות את הקהילה של אותו רב, פחות קל לזהות את הקהילה של הפרופסורית. בנוסף, לרב אין חברים בתקשורת, לפרופסורית דווקא כן. אז אותו טוחנים ואותה לא.
הקורונה מחזירה אותנו ליסודות
אנחנו רק מתחילים לראות את הקצוות של הלקחים שנצטרך ללמוד בעתיד ממשבר הקורונה, שהכניס את כולנו, כל העולם, לסרט מדע בדיוני.
למשל, כמה אפשר לסמוך על מנהיגות קהילתית? על סלבס? על דעתנים? על מומחים? על בעלי תארים? (כולל פרס נובל, אגב).
כמה אפשר לסמוך על התקשורת, אלה שאמורים לתווך לנו את העניינים?
שימו לב! משבר הקורונה הוא גם משבר אמון.
מי שחשבת שהוא שלך ובשבילך – מסכן אותך. מי שנתת בו אמון עיוור – מכשיל אותך. מי שהענקת לו קרדיט מלא – לא באמת סופר אותך. לפעמים בגלל טיפשות, לפעמים ברוע.
אין שום הבדל בין חרדי שמקבל כל מילה של רבו כדברי אלוהים חיים, לבין מי שמקשיב לפרופסורים בלי לחקור קצת בעצמו, לבין מי שיושב ערב ערב מול הקופסה ומשוכנע שאמנון אברמוביץ' אדם ישר.
הקורונה מחזירה אותנו ליסודות, לאנשים היחידים שראויים לאמון עיוור ולתמיכה ללא סייג ותנאי – המשפחה. וגם זה, אנחנו כבר יודעים, לא מאה אחוז בטון.
אבא לא תמיד צודק, אבל הוא תמיד לטובתנו
כן, אני יודע שיבואו לפוסט הזה גם הטרולים החביבים, ויסמנו לי כמה דווקא אני מעריץ עיוור של נתניהו בלה בלה בלה. כבר אמרו לי את זה לא פעם ולא פעמיים.
"שטוף מוח", קראו לי, "עובד אלילים".
אז זה נכון שאני מעריץ, אבל לא עיוור. ומי שמכיר אותי לא רק מסטטוסים בפייסבוק, ולא מפוזיציה, ומכיר את הדרך שעברתי משמאל לימין, יודע את זה.
מה שמחזיר אותנו לחיק המשפחה.
בסופו של דבר, המבחן היחיד שלי בכל מה שאני אומר/עושה/כותב, כולל בקרת שגיאות, הוא האמון של שלושת הילדים שלי. הם לא מסכימים איתי אוטומטית, תהיו בטוחים, ואפילו מטיפים לי לא מעט, אבל אני יודע בוודאות שהם סומכים עלי, ולכן נותנים לדברי משקל, אבל לא אמון עיוור.
הם יודעים: אבא לא תמיד צודק, אבל הוא תמיד לטובתנו, ולכן תמיד חשוב להקשיב לו, ולו כדי שתהיה נקודת אחיזה לוויכוח איתו.
זה, אגב, נכון גם לאמא שלהם.
מבחינתי זה מצב מושלם.