הבעיטה של אלי אוחנה החוצה מרשימת ‘הבית היהודי’ לכנסת פגעה בי. ואני אדום אשכנזי תל-אביבי. אוחנה הוא מאז ומתמיד ‘היריב’ בשבילי. יריב ענק, אבל יריב שצריך לנצח.
ביום הזיכרון ה-19 לרצח יצחק רבין פרסם גורי אלפי, איש תקשורת וליצן מוכשר, פוסט בדף הפייסבוק של תוכנית הטלוויזיה 'מצב האומה'. עניתי לו.
שחקנית התיאטרון, ליאורה ריבלין, התראיינה לצרכי יח"צ אצל העיתונאי יהודה נוריאל מרשת ידיעות אחרונות, ונתנה את כל הרפרטואר האמנותי-שמאלני המתחייב כדי לקבל חשיפה תקשורתית. הבורות כבר בפנים.
תחשבו על שחקן כדורגל שחושב כי האיסור להשתמש בידיים במשחק מגביל את החופש היצירתי שלו. סיפור אמיתי על יצירתיות ועל חשיבה מחוץ לקופסה.
זה מתחיל להתפתח לטרנד, האנלוגיות לשואה ולנאצים מצד שמאלנים ממומנים. השבוע עניתי לאחד מהם כלשונות והוא ממש נעלב. מה שלו מותר לי אסור.
חוץ מהתאריך אין הרבה קווי דימיון בין רצח הארה טקאשי ב-4 בנובמבר 1921 לבין רצח ראש ממשלת ישראל ב-4 בנובמבר 1995.
סיינפלד היא מיילסטון תרבותי וראיתי את כל הפרקים לפחות פעם אחת ואת רובם יותר. יש פרקים שאני יודע בע"פ, ויש לי את התסריטים בבית. אבל בסופו של חשבון סיינפלד גורמת לי אי נוחות.
הראיון יוצא מנקודת הנחה שהצופים יודעים מי זאת ולמה היא מועמדת לפרס נובל לשלום, אבל יש משהו לא ענייני בהענקת הפרס לאדם צעיר כל כך.
פסק הדין בתביעה של תנועת 'אם תרצו' מרשיע את אחד הנתבעים ולא חוסך שבטו מהשאר. זה לא הפריע לארגוני השמאל לחגוג על שורה בסעיף 20 לפסק הדין
רעיון המניין מבטא את העליונות של תפילה קולקטיבית על-פני תפילת היחיד. בזכות מצוות מניין, יהודי שצריך להתפלל קודם כל מחפש את החברים שלו
פתאום נזכרו בשמאל הישראלי שיש מלחמה מטורפת בסוריה, ושוב ישראל צריכה לשלם את המחיר, ע"י פתיחת הגבולות לפליטים. מה קרה ומה באמת צריך לעשות?
'כתום הוא השחור החדש' היא סדרה סבירה עם קצת פלפל של לסבו-שיק. לא יותר, לא פחות. קשה להגיד שהיא מומלצת, בטח לא חובה, אך שווה לצפות כדי להעביר זמן
יש צמרמורת שרק לד זפלין יכולים לתת. מי שחווה כמוני את לד זפלין כתבלין צמיחה מגיל צעיר יודע על מה אני מדבר ויודע שצמרמורת זאת פנים רבות לה
האם מהלך חד-צדדי של התנתקות מלאה מן הערבים המכונים 'פלסטינים', והתכנסות מדינת היהודים בגבולות 67', יכול להצליח ובאילו תנאים?
צו הסגירה לתיאטרון אל-חכוואתי נועד לכאורה למנוע הסתה אנטישמית של הפלסטינים. יכול להיות שהיה צריך ללכת הפוך כדי להיות אפקטיביים.
למה פרסומת של דגני צ'יריוס, עם תסריט חמוד אבל די בסיסי, עושה כל-כך הרבה באזז? אולי כי המשפחה החמודה היא לא משפחה מסורתית?
האמינות של העיתונות מתערערת, עד כדי כך שגם כאשר יש אמת בדברים, תמיד יש גם איזה שקר. הנה דוגמא קטנה, אבל לא בהכרח שולית.
הידיעה על מותה של הסופרת דבורה עומר תפסה אותי בדיוק כאשר אני מאזין לשיר 'הופך עוד דף' של בוב סיגר.
בחוה"מ פסח לקחתי את הבן שלי, חובב ספורט מוטורי, לאירוע המוטורי בים המלח. מסתבר שיש קהל מאוד מגוון לעניין הזה. יום כיף עם מוסר השכל.
שנתיים לפני ההתרסקות של חברת הרכב החשמלי 'בטר פלייס', התבקשתי לבצע ניתוח שיווקי של פעילות האינטרנט של החברה ולהגיש המלצות. ראש הפירמידה השיווקית סירב האפילו לשמוע את המלצותיי.
האם עשירי הארץ מסוגלים נפשית לקחת אחריות חברתית ולהוביל שינוי? מחשבות נאיביות בעקבות אירועי המחאה החברתית 2011.
מצד אחד, לא יעלה על הדעת (שלי לפחות) כי יימנע מנשים לשיר באירועים רשמיים של צבא העם. מצד שני, לא יעלה על הדעת להכריח מישהו להאזין
קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי, הגיבה בטוויטר על הרצח של בני משפחת סנדלר בעיר טולוז. אחר כך היא הסבירה שהציוץ שלה הוצא מהקשרו. יא יא
משני צדי המתרס של ירי הרקטות על יישוביי עוטף עזה, גם צד שלנו וגם בצד שלהם, כנראה מוכנים לסבול למען המטרה.
