על פסק הדין בתביעה של 'אם תרצו'

פסק הדין בתביעה של תנועת 'אם תרצו' מרשיע את אחד הנתבעים ולא חוסך שבטו מהשאר. זה לא הפריע לארגוני השמאל לחגוג על שורה בסעיף 20 לפסק הדין
פטיש שופט בבית משפט

בשנת 1966 הציע הסנטור האמריקני ג'ורג' אייקן לנשיא דאז לינדון ג'ונסון פתרון לבוץ הווינטאמי: "להכריז שניצחנו ולסגת".
את הפרנציפ המתוחכם הזה אימצו עכשיו ארגוני השמאל בתגובה לפסק הדין של השופט המחוזי רפאל יעקובי, בעניין התביעה של תנועת 'אם תרצו' נגד דף הפייסבוק 'אם תרצו תנועה פשיסטית'.

מייד עם פרסום פסק הדין יצאו ארגוני השמאל בקמפיין החוגג את הזיכוי של הנתבעים, תוך שהם מנפנפים במשפט אחד שהוצא מהקשרו. אלא שקריאה יסודית של 14 עמודי פסק הדין מגלה תמונה קצת שונה.

ראשית, לא זיכוי ולא בטיח אלא בדיוק להיפך. אחד הנתבעים אפילו הורשע.
אז נכון שפסק הדין לא מטיל על הנתבעים לשלם את הפיצויים שדרשו התובעים, אבל זה נובע מנימוקים עקרוניים על מקומו של בית המשפט בוויכוחים אידיאולוגיים, לוהטים ככל שיהיו (סעיף 13).

יחד עם זאת, השופט השאיר לתובעים פתח רחב לתביעה חוזרת במידה והנתבעים לא יבינו את הרמז, והם אפילו לא יידרשו לשלם שוב את העמלה על הגשת התביעה בשנית.

שנית, פסק הדין מלא טענות כרימון לרמת המופרכות וחוסר תום הלב של הנתבעים. למעשה, חוץ מלקרוא להם "שקרנים מטונפים וזדוניים" השופט אמר הכל.

לקריאת פסק הדין

המשפט בו מנפנפים הסמולנים הצוהלים נכלל בסעיף 20. סעיף מסויג מאוד, ארוך יחסית, בו מסביר השופט כמה דקויות אותן מפרשן יפה אביעד קליינברג – על שיח צמחוני ועל אמת מדעית.

אז אחרי שטרחתם וקראתם את פסק הדין, מי לדעתכם ניצח ומי הפסיד?

מאמרים אחרונים