שלושה פרקים תמימים ראתה מיה סלע לפני שכתבה את הביקורת שלה על סדרת הטלוויזיה המדוברת 'כתום זה השחור החדש'. הכתבה פורסמה בתאריך 31.07.2013 במדור ביקורת טלוויזיה של 'הארץ' תחת הכותרת הסדרה שמגשימה פנטזיות פורנו לבורגנים.
הסדרה אכן מדוברת אבל הרבה פחות בגלל מאפייניה האמנותיים ותוכנה ויותר בגלל היותה הפקה של נטפליקס (Netflix). כלומר, היותה חלק מהשינוי העובר על תעשיית הטלוויזיה האמריקנית בעידן הדיגיטלי.
אכן, אי אפשר להתעלם מהניסיון של יוצרי הסדרה להביא סוג של נועזות אופנתית ואפילו כמה בעיטות בוטות לטובת היח"צ ההכרחיים. זה בא לידי ביטוי הן בתסריט והן בעיצוב. אבל בסך הכל מדובר בסוג של קלישאת מסך (קולנועית/טלוויזיונית) שמותחת את הגבולות בעיקר בשוליים. אם עדיין לא ראיתם טראש מהוקצע, זאת ההזדמנות.
מכאן ועד קטילה עקרונית של הסדרה, כפי שעושה מיה סלע, המרחק גדול. למעשה המבקרת נופלת בדיוק על הטענות שהיא מפנה כלפי הסדרה. גם את זה כבר ראינו לא פעם ולא פעמיים מאז הומצא הז'אנר הז'ורנליסטי של ביקורת אמנות לסוגיה.
מיה סלע היא עוד מבקרת ששואפת להיות יותר גדולה וחשובה מנשואי ביקורתה.
אבל הנקודה היותר חשבה בביקורת של מיה סלע על הסדרה 'כתום הוא השחור החדש' היא השקרנות.
מיה סלע משקרת לקוראיה באשר לאלמנטים מרכזיים בסדרה. לדוגמא: הגבר במשולש האהבים ממש לא יפה, הבוטות היא תבלין ולא מוטיב, הפורנו אינטגרלי למדי ועוד כהנה וכהנה.
השקר הגדול הוא כמובן האמירה של המבקרת כאילו מדובר בעולם של אסירות שחורות ופורטוריקניות (עם איזה רוסיה לתוספת). זה פשוט לא נכון ורחוק ממה שנראה על המסך כמו המרחק מהפרק השלישי לפרק השלושה עשר.
בית הכלא המסוים עתיר אסירות לבנות ואפילו במגוון גבוה, והן הרבה יותר דומיננטיות על המסך מאשר השחורות ולטיניות. למעשה, הסדרה 'כתום הוא השחור החדש' מבטאת גישה מאוד זהירה כלפי השחורות והלטיניות.
למה מיה סלע משקרת בעניין זה אפשר רק לנחש. ואתם יכולים לרשום לעצמכם בול קליעה אם ניחשתם שהכותבת פשוט מיישמת את העיקרון המנחה של האכסניה שלה – עיתון 'הארץ' – שכבר מזמן עבר לסילוף של המציאות כאשר האמת לא משרתת את האג'נדה הבלתי סמויה שלו.
יותר מזה – העיוות הוא פרינציפ. כמו שנחש הלועז את זנבו, 'הארץ' טובע בחרטבונה של עצמו.
'כתום הוא השחור החדש' היא סדרה טובה וסבירה עם קצת פלפל של לסבו-שיק. לא יותר, לא פחות. קשה להגיד שהיא מומלצת, בטח לא חובה, אך שווה לצפות בה כדי להעביר קצת זמן לא יותר מדי איכותי אבל די מהנה. היא תכנס להיסטוריה, אם בכלל, רק בגלל הכרונולוגיה ולא בגלל חדשנות.
את הביקורת של מיה סלע אפשר (וצריך) לזרוק לפח, כמו את העיתון בו היא פורסמה.