בספטמבר כתבתי מאמר עבור אתר 'מידה', חלק מסדרת מאמרים שהתחילו בכדורגל ועברו לאקטואליה. את המאמר הקדשתי לכוכבת הצעירה סתיו שפיר.
המאמר נדחה בטענה שאני מפספס, והיא בדרך למעלה לא למטה. אז אני מביא אותו כאן לעיונכם ולשיפוטכם. האם פספסתי?
ההתנהגות של אוהדי בית”ר ירושלים בשרלואה החזירה את נושא האלימות בכדורגל לכותרות. ההיסטוריה מלמדת שהתופעה המכוערת אינה גזירת גורל וניתן לטפל בה בהצלחה.
בשנת 2004 חוללה יוון את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורגל, אירחה את האולימפיאדה והחלה את החגיגה הגדולה. באותה שנה קרה דבר נוסף שבישר על הבאות.
נבחרת אנגליה לא משחקת את אותו משחק שמשחקות הנבחרות האחרות. כל הנבחרות משחקות כדורגל, ואילו נבחרת אנגליה משחקת 'כדורגל אנגלי'. כך גם נבחרת ישראל בהסברה – לא במשחק.
'הדיאטה של וונגר' שינתה את התזונה הספורטיבית בעולם. חוץ מזה היא נותנת תחמושת למתווכחים עם טבעונים ומאירה את אחד האתגרים הגדולים של האנושות – העלמות המקור מס' 1 של פרוטאין. מה שטוב לגוף האדם לא טוב לכדור הארץ. התרנגולות יצילו אותנו.
לכדורגלנים, מועדוני כדורגל ונבחרות לאומיות יש ספונסרים. בניגוד לכדורגל, שם לא תמיד הבעלים ברור אבל הספונסר תמיד ידוע, במגרש של השמאל הרדיקלי יש לפענח את המסלול אל מקורות הכסף. יש יותר מדי רמזים שהשאיפה של אותם ספונסרים היא דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת יהודים.
צלילה היא הונאה. בדרך כלל מדובר בניסיון להציל משהו מהזדמנות שאבדה באמצעות מיצג שווא של עברה. בהיסטוריה של הכדורגל רשומים צוללנים רבים, ביניהם כמה וכמה מפורסמים במיוחד, אך אין תיעוד לשימוש בתעלול הצלילה ברחבה כיעד עיקרי או כאסטרטגיית משחק.
