האמת על עליית הנאציזם בגרמניה

בערב יום השואה תשע"ו נשא סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, את נאום "התהליכים". בבוקר יום השואה עניתי לו בפייסבוק, ויום אחר-כך פרסמתי בבלוג את המאמר הזה.
סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, נואם בערב יום השואה תשע"ו
יאיר גולן נואם בערב יום השואה תשע"ו מקור

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע”ו, בטקס הזיכרון בתל יצחק, בחר סגן הרמטכ”ל, אלוף יאיר גולן, לדבר על סימני נאציזם בקרבנו. הוא לא פירט אך כולם הבינו למי הוא התכוון – לה-פמיליה, להב”ה, ‘תג מחיר’ ושאר ירקות באושים מן הימין הקיצוני.

אלא שהקצין הבכיר טעה בגדול, כי הנאציזם בגרמניה של אז בכלל לא צמח מבריוני רחוב. להיפך, הוא צמח והתפתח באליטות של גרמניה – באקדמיה, באמנות, בתרבות, בבורגנות השבעה, במדיה, בגילדות של בעלי המקצועות החופשיים ובחוגי האצולה.
כן, גם בקצונה הצבאית שהיתה בעצם זרוע של האצולה.

בחוגים אלה היתה האנטישמיות לאתגר אינטלקטואלי – סודוקו אנטישמיות לאנשים חושבים – שעסקו בו בטרקלינים המהודרים ובסעודות היוקרתיות, בין אופרה לקונצרט, בין הצגת תיאטרון לחוג פילוסופיה, בין תערוכה למפגש חברתי.

מהאליטות יצאה “תורה” והיא היתה סדורה ומנומקת, כיאה לאנשי תרבות שיודעים להנגיש רעיונות.

המצע האנטישמי הזה התפתח במשך כמה מאות שנים, בדרך כלל על רקע התרחשויות מאקרו כלכליות (למשל, ההגירה לערים הגדולות ששינתה את המאזן התחרותי) והגיע לכדי התגבשות בסוף המאה ה-19, עת היו בגרמניה לא פחות מ-10 מפלגות אנטישמיות ואינספור חוגי דיון אנטישמיים.
בתחילת המאה ה-20 הרעיונות האנטישמיים היו לסוגה עילית.

ב-1919, כאשר היה בגיל 30, השתלט היטלר על אחד החוגים הרעיוניים האלה, ‘מפלגת הפועלים הגרמנית’, והפך אותו למפלגה הנאצית. את פלוגות הבריונים הוא הקים רק שנתיים אחר-כך, בסיוען של אותן אליטות.

פלוגות הבריונים, שמנו מאות אלפים עם פיקוד ומטה, בכלל לא עסקו בעניינים האנטישמיים ובאלימות נגד “האחר”. שוב, בדיוק להיפך, הן היו כלי שכוון בעיקר כלפי יריבים פוליטיים ובעלי הון שסרבו לתרום, והן נקטו פחות בשיטות אלימות ויותר בשיטות של השחרה והפללה ובארגון עצרות והפגנות.
זאת גם הסיבה שהיטלר החליט בסופו של דבר לחסל אותן (ליל הסכינים הארוכות) מתוך הבנה שהן פונות נגדו ונגד האג’נדה הנאצית שלו.

האליטה הנאצית התקוממה נגד הרחוב שסיכן את תוכניותיה. פלוגות הבריונים רצו מהפכה כלכלית אבל לאליטות הנאציות היו תוכניות אחרות לגמרי.

את ספרו ‘מיין קמפף’ כתב היטלר בין השנים 1923 ו-1925 בקופת מאסרו בעקבות הפוטש במרתף הבירה. בעזרת האליטות, שכבר ייעדו אותו לקריירה פוליטית, הוא נהנה מתנאי מאסר משופרים שכללו, בין השאר, שורה של אקדמאים ואינטלקטואלים שעלו אליו לרגל לסייע בכתיבת הספר.

אלו הם התהליכים מעוררי החלחלה שאפשרו בסופו של דבר את עליית היטלר לשלטון ואת ייסוד המשטר הנאצי.

הנאציזם הוא לא תוצר של קומץ בריונים שהתפתח מהרחוב אל השלטון, אלא תוצר של תהליך אידיאולוגי רב-שנתי שהפך לערך תרבותי ברמת נשגבות גבוהה, ומי שהוביל את התהליך היו האליטות.
הנאציזם חלחל מלמעלה.

כאשר המפלגה הנאצית כבר היתה בשלטון, לאחר הבחירות של 1933, היא יצרה מוסד אנטישמי חדש שאפשר לכנותו בשם ‘הוועדות הבועטות’. לדוגמא, כאשר רצו להעיף יהודי מתפקיד נחשק, היו מכנסים את הוועדה הלרוונטית, שהיתה מוציאה איזה דו”ח ביקורתי והופ – היהודי היה הולך הביתה.

במילים אחרות, התכנסות הוועד של אזרחי גל”צ בעניין אראל סג”ל היא טכניקה נאצית.

זאת האמת ובהחלט אפשר (ואלי הגיע הזמן) לעשות אנלוגיות לישראל של זמננו. חבל שסגן הרמטכ”ל, אלוף יאיר גולן, טעה ב-180 מעלות.

מענה ליאיר גולן בפייסבוק
פוסט פייסבוק שפרסמתי בבוקר יום השואה תשע"ו

***

כל זה לא בא כדי להמעיט מעוצמת הסלידה מתופעות כגון לה-פמיליה, להב”ה וכמובן רוצחים מטורפים בשולי החברה, אך זה נושא אחר לגמרי, כמו שיודע כל שוטר בכל מקום בעולם.

כתבה ב-Ynet על נאום סגן הרמטכ”ל

מאמרים אחרונים