פרשת 'כי תבוא' – האתגר של הכרת הטוב

"החבר הדימיוני" של היהודים כופה עליהם את עול המצוות במניפולציות רגשיות קשוחות של גזר ומקל. לך תתחבר לטקסט כזה. פחד אלוהים.
אשה בשדה פרחים - הכרת הטוב

עיינתי בפרשת 'כי תבוא', שבגדול מורכבת משני חלקים – אחד של של אתגר ואחד של איום. סיכוי לגן עדן עלי אדמות, וסיכון לחיי גיהנום. התיאורים די גרפיים.

על פניו, וזה מה שבעצם אמרו לנו כל השנים בצפונבונייה בה חונכתי, "החבר הדימיוני" של היהודים כופה עליהם את עול המצוות במניפולציות רגשיות קשוחות של גזר ומקל; אם תעשו את כל מה שאמרתי עד פה (ספר דברים כ"ו א – כ"ט ח) יהיה לכם אחלה, אם לא – כאסח שחבל"ז.

לך תתחבר לטקסט כזה. לך תרצה להיות חלק מזה. פחד אלוהים.

אבל היום, אחרי כל מה שעברתי ולמדתי והבנתי, עיינתי בלי פחד (לב פתוח ונפש חפצה וגו') וחפרתי קצת כדי לגלות, שאת פרשת 'כי תבוא' אפשר לסכם, בתכלס, בשתי מילים – הכרת הטוב.

מצדו השני של המטבע: מרמור זה גיהנום.

ברמה הפרקטית, המרמרת מדרדרת. כלומר, חיי הגהינום (התיאורים, כאמור, גרפיים) הם לא עונש של "החבר הדימיוני", אלא מה שאדם עלול להביא על עצמו במרמורו, באי הכרת הטוב.

מרמור הוא מדרון חלקלק.

הכרת הטוב, כך מסתבר, היא אתגר. וזה מוזר, כי על פניו זה היה צריך להיות טבעי ופשוט.

🔖 פרשת 'כי תבוא', דברים כ"ו, א – כ"ט, ח

מאמרים אחרונים