נבחרת אנגליה לא משחקת את אותו משחק שמשחקות הנבחרות האחרות. כל הנבחרות משחקות כדורגל, ואילו נבחרת אנגליה משחקת 'כדורגל אנגלי'. כך גם נבחרת ישראל בהסברה – לא במשחק.
'הדיאטה של וונגר' שינתה את התזונה הספורטיבית בעולם. חוץ מזה היא נותנת תחמושת למתווכחים עם טבעונים ומאירה את אחד האתגרים הגדולים של האנושות – העלמות המקור מס' 1 של פרוטאין. מה שטוב לגוף האדם לא טוב לכדור הארץ. התרנגולות יצילו אותנו.
לכדורגלנים, מועדוני כדורגל ונבחרות לאומיות יש ספונסרים. בניגוד לכדורגל, שם לא תמיד הבעלים ברור אבל הספונסר תמיד ידוע, במגרש של השמאל הרדיקלי יש לפענח את המסלול אל מקורות הכסף. יש יותר מדי רמזים שהשאיפה של אותם ספונסרים היא דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת יהודים.
צלילה היא הונאה. בדרך כלל מדובר בניסיון להציל משהו מהזדמנות שאבדה באמצעות מיצג שווא של עברה. בהיסטוריה של הכדורגל רשומים צוללנים רבים, ביניהם כמה וכמה מפורסמים במיוחד, אך אין תיעוד לשימוש בתעלול הצלילה ברחבה כיעד עיקרי או כאסטרטגיית משחק.
הקשבתי לכל הנאומים, האזנתי לכל השירים, צפיתי בכל האינסרטים, כל האירוע מהתחלה ועד הסוף. אירוע סולידי, שקט, מאופק, מסוגנן ומעוות
אין לי התנגדות עקרונית לרעיון של ראש ממשלה לא יהודי במדינת היהודים. אלא שבכל זאת, יש לפחות תנאי אחד שחייב להתקיים כדי שזה יהיה מעשי ויעבוד.
הבעיטה של אלי אוחנה החוצה מרשימת ‘הבית היהודי’ לכנסת פגעה בי. ואני אדום אשכנזי תל-אביבי. אוחנה הוא מאז ומתמיד ‘היריב’ בשבילי. יריב ענק, אבל יריב שצריך לנצח.
ביום הזיכרון ה-19 לרצח יצחק רבין פרסם גורי אלפי, איש תקשורת וליצן מוכשר, פוסט בדף הפייסבוק של תוכנית הטלוויזיה 'מצב האומה'. עניתי לו.
שחקנית התיאטרון, ליאורה ריבלין, התראיינה לצרכי יח"צ אצל העיתונאי יהודה נוריאל מרשת ידיעות אחרונות, ונתנה את כל הרפרטואר האמנותי-שמאלני המתחייב כדי לקבל חשיפה תקשורתית. הבורות כבר בפנים.
תחשבו על שחקן כדורגל שחושב כי האיסור להשתמש בידיים במשחק מגביל את החופש היצירתי שלו. סיפור אמיתי על יצירתיות ועל חשיבה מחוץ לקופסה.
זה מתחיל להתפתח לטרנד, האנלוגיות לשואה ולנאצים מצד שמאלנים ממומנים. השבוע עניתי לאחד מהם כלשונות והוא ממש נעלב. מה שלו מותר לי אסור.
חוץ מהתאריך אין הרבה קווי דימיון בין רצח הארה טקאשי ב-4 בנובמבר 1921 לבין רצח ראש ממשלת ישראל ב-4 בנובמבר 1995.
סיינפלד היא מיילסטון תרבותי וראיתי את כל הפרקים לפחות פעם אחת ואת רובם יותר. יש פרקים שאני יודע בע"פ, ויש לי את התסריטים בבית. אבל בסופו של חשבון סיינפלד גורמת לי אי נוחות.
הראיון יוצא מנקודת הנחה שהצופים יודעים מי זאת ולמה היא מועמדת לפרס נובל לשלום, אבל יש משהו לא ענייני בהענקת הפרס לאדם צעיר כל כך.
פסק הדין בתביעה של תנועת 'אם תרצו' מרשיע את אחד הנתבעים ולא חוסך שבטו מהשאר. זה לא הפריע לארגוני השמאל לחגוג על שורה בסעיף 20 לפסק הדין
רעיון המניין מבטא את העליונות של תפילה קולקטיבית על-פני תפילת היחיד. בזכות מצוות מניין, יהודי שצריך להתפלל קודם כל מחפש את החברים שלו
פתאום נזכרו בשמאל הישראלי שיש מלחמה מטורפת בסוריה, ושוב ישראל צריכה לשלם את המחיר, ע"י פתיחת הגבולות לפליטים. מה קרה ומה באמת צריך לעשות?
'כתום הוא השחור החדש' היא סדרה סבירה עם קצת פלפל של לסבו-שיק. לא יותר, לא פחות. קשה להגיד שהיא מומלצת, בטח לא חובה, אך שווה לצפות כדי להעביר זמן
יש צמרמורת שרק לד זפלין יכולים לתת. מי שחווה כמוני את לד זפלין כתבלין צמיחה מגיל צעיר יודע על מה אני מדבר ויודע שצמרמורת זאת פנים רבות לה
האם מהלך חד-צדדי של התנתקות מלאה מן הערבים המכונים 'פלסטינים', והתכנסות מדינת היהודים בגבולות 67', יכול להצליח ובאילו תנאים?
צו הסגירה לתיאטרון אל-חכוואתי נועד לכאורה למנוע הסתה אנטישמית של הפלסטינים. יכול להיות שהיה צריך ללכת הפוך כדי להיות אפקטיביים.
למה פרסומת של דגני צ'יריוס, עם תסריט חמוד אבל די בסיסי, עושה כל-כך הרבה באזז? אולי כי המשפחה החמודה היא לא משפחה מסורתית?
האמינות של העיתונות מתערערת, עד כדי כך שגם כאשר יש אמת בדברים, תמיד יש גם איזה שקר. הנה דוגמא קטנה, אבל לא בהכרח שולית.
הידיעה על מותה של הסופרת דבורה עומר תפסה אותי בדיוק כאשר אני מאזין לשיר 'הופך עוד דף' של בוב סיגר.
