לנוכח המציאות

במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' נזכרו כמה שמאלנים שחיבקו את עזה, שאולי צריך לחבק קצת גם את שדרות. הם שיתפו את החוויה ואני הגבתי.

המלחמה בעזה מסעירה את האינטרנט. בין דברי הטעם ודברי השטות, אני חושב שזיהיתי נוסחא מאוד מוזרה מצד שמאל.

ביום החמישי למבצע 'עופרת יצוקה' פרסם הבלוגר והאקטיביסט הסמולני, יגאל שתיים, פוסט תוקפני נגד המבצע. זו היתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בתופעה שלימים כיניתי 'סמולניזמוס'. הגבתי לו בפוסט משלי, פסקה אחרי פסקה. תוך שעה בערך נחסמתי אצלו. להלן הפוסט.

מבצע 'עופרת יצוקה' נכנס ליומו השלישי. הדברים לא קלים לעיכול. הסופר דויד גרוסמן מוביל מתקפה פובליציסטית להרגעה. אני זורם איתו, עם קורטוב של ביקורת (הפעם הראשונה שכתבתי על דויד גרוסמן).

ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה העמידה את הערבים הפלסטינים בפעם הראשונה בסטאטוס של “יש ברירה” אפילו בעיניהם של שמאלנים קשים. נכתב במוצ”ש 27.12.2008, היום הראשון למבצע ‘עופרת יצוקה”.