בוב דילן, אדוני המלחמה – השורה התחתונה

המוסיקה תמיד היתה גם מקלט. התחלתי לברוח לשם כילד, עם הביטלס שלפני ‘סרג’נט פפר’. הם היו מקסימים ואופנתיים ועם טעם של חו”ל. אחר כבר ברחתי לכמה כיוונים, עם לד זפלין ברגעי הריכוז הריקים, כמקלט ממפלצת השעמום, עם פינק פלויד ברגעים המלאים, כפלטפורמה להתפלספות נעורים נשגבת, ואל ‘טומי’ ברגעים בהם נער מבין שהוא חייב לכעוס על משהו אבל לא יודע על מה.
לכל המקומות האלה אפשר היה “להביא בנות”. נדמה לי שהיה זה אריק ברדן, סולן ‘החיות’, שאמר על מהפכת הרוק-נ-רול: “מסר שמסר, היינו שם בשביל הבנות”.
זה היה יכול להמשיך כך מצדי לנצח.

הרבה אחר כך באו המילים. הטקסטים. כי בעצם חוץ מ’טומי’ של The Who המילים היו בשבילי עוד כלי. בס, תופים, גיטרה וכלי שנקרא ווקאל או סינגר. לא הקשבתי למילים אלא נתתי להם לזרום סביבי.
‘רוק’ היה סאונד וסגנון (במובן סטיילינג). עוד סוג של פופ, רק עוצמתי יותר ועם דיסטורשן.
זה אפס מאמץ עבור מי שאנגלית היא לא שפת אמו.

ואז הגעתי לגיל בו מתחילים לחשוב על הצבא, מה שהוביל אותי לבוב דילן, שכבר היה שם הרבה קודם וחיכה בסבלנות עד שאני אגיע אליו.

עד בוב דילן מוסיקה היתה לשמוע, להאזין, להקשיב לצלילים. אחרי בוב דילן, מוסיקה היתה גם – לקרוא. להקשיב למילים.

חשבתי בימים האחרונים על בוב דילן, אבל לא רציתי לברוח אליו. להיפך, רציתי להמנע ממנו, להתרחק. בכלל לא רציתי לקרוא כי הרגשתי שקראתי מספיק לעת הזאת. רציתי רק מוסיקה שתתאים לאוירה האפלה של ‘עופרת יצוקה’, עם סינגר בסאונד שיתאים לגוון של הרגשות, זה הכל.
אנשים מתים מסביב, ילדים רועדים מפחד – חיפשתי רק להתכסות בשמיכת הצלילים הנכונה, להתחבא שוב מאחורי שפת האם, ולתת למילים הזרות לחזור להיות ווקאלס.

כך מצאתי את עצמי שומע את האלבום החדש של ניק קייב, משורר שמילותיו מקסימות אותי למרות שלרוב אינני מצליח לרדת לפשרן, וקורא באינטרנט טקסטים של בוב דילן.
זה היה חזק ממני. הוצאתי את הראש מתחת לשמיכה של האוסטרלי האפל, שצימח שפם ציידים אימתני, וקראתי בוב דילן כמו פעם.

השיר ‘אדוני המלחמה’ (Masters of War) כתוב בכינון ישיר. מי שקרא את השיר הזה הבין מייד דבר או שניים על האטמוספרה הצינית בה מתנהל העולם. סגנון הכתיבה הוא כמעט מניפסט ולא שיר. בניגוד, למשל, לשיר ‘לאורך מגדל השמירה’ האילוסטרטיבי.

‘אדוני המלחמה’ נכתב ויצא לאור ב-1963, שנתיים אחרי שג’ון פ. קנדי שלח לוייטנאם את ראשוני היועצים הצבאיים ושנה אחרי הפעילות המבצעית הראשונה של חיילים אמריקניים על אדמת וייטנאם.
ארבע שנים לפני מלחמת ששת הימים.

חזרתי לשיר ‘אדוני המלחמה’ אחרי הרבה שנים, פעם ראשונה מהצד השני של המפה. זה היה מדהים. פעם, כשקראתי את השיר הזה, ידעתי מייד מי הם אדוני המלחמה, והנה עכשיו שוב אני יודע בדיוק מי הם אדוני המלחמה.
אבל דילן הרי ידע שכל צד וכל אחד ימצא את אדוני המלחמה שלו בשיר הזה.

השורה התחתונה של השיר אומרת כך (תרגום חופשי שלי):

בהערות לשיר אומר בוב דילן (תרגום חופשי שלי):
“האמת היא שמעולם לא כתבתי משהו דומה לזה קודם לכן. אני לא שר שירים שמביעים תקווה למותם של בני אדם, אבל לא יכולתי לעצור עם השיר הזה. זוהי חבטה מטושטשת החוצה, תגובה לקש האחרון, תחושה של מה כבר אתה יכול לעשות?”

אדוני המלחמה, מילים ולחן: בוב דילן, 1963
המילים
האקורדים
אודות השיר
אודות האלבום