עדכון אחרון: 06.03.2024
בואו נחשוב יחד (יעני, אימג'ן) על נס קוסמי פלאי; ביום בהיר אחד כל פלסטיני שחי במזרח התיכון מוצא על שולחנו דרכון ומכתב.
על הדרכון מוטבעת כותרת באותיות מוזהבות: ירדן – מדינת הלאום של העם הפלסטיני.
המכתב כולל מלל קצר שאלו עיקריו:
- מדינות העולם החליטו פה אחד כי מדינת ירדן היא מדינת הלאום של העם הפלסטיני.
- מעתה הנך אזרח של ירדן (הנה הדרכון).
- כל אזרחות אחרת שהייתה לך מבוטלת.
- במדינה בה הייתה לך אזרחות עד כה, יש לך כעת מעמד (וזכויות) של תושב.
- אם הייתה לך אזרחות של ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, אין לך זכות להשתתף בבחירות הכלליות (לפרלמנט), אך יש לך זכות להשתתף בבחירות המוניציפליות (לרשות המקומית).
- המהלך מלווה בתוכנית כלכלית רחבת היקף (ברוח 'תוכנית המאה' של הנשיא דונלד טראמפ) שמטרתה לתת למדינת הלאום של העם הפלסטיני כלים להתבסס ולשגשג. הרעיון הוא שיהיה לך כדאי, בטח כדאי לשקול, לעבור למדינת הלאום שלך.
האם נס פלאי כזה יכול לשנות את פני המזרח התיכון לטובה? האם הוא יכול לכבות את 'הסכסוך'?
ואם כן, תוך כמה זמן?
כיצד הנס הפלאי משנה את מצבו של כל פלסטיני בין הים לירדן?
- יש לו מדינת לאום, מה שלא היה לו קודם.
- הזכויות שלו כתושב ישראל מוגדרות וברורות.
- הזהות שלו כפלסטיני קיבלה גושפנקא בינלאומית.
- אין לו, בעצם, על מה להילחם ולמות.
- יש לאן לגרש אותו.
עד כמה הרעיון הזה הזוי?
ובכן, מדובר כאמור בנס פלאי, אבל גם תחת ההגדרה הזאת הוא פחות הזוי מהמחשבה שאי פעם יהיה דו-קיום ושלום בין הפלסטינים ליהודים. הפלסטינים לא ישתנו.
בשנת 1916, תוך כדי מלחמה עולמית, נחתם בין המעצמות של התקופה הסכם סייקס-פיקו, שלמעשה חילק את המזרח התיכון לפי האינטרסים של אותן מעצמות באותם ימים. שנה וחצי אחר-כך, ב-2 בנובמבר 1917, נתן הלורד בלפור את הצהרתו החשובה, בדבר בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
כלומר, מעורבות אפקטיבית של אימפריות בקביעת הגבולות וההסדרים באזורנו, זה משהו שכבר היה.
לעומת זאת, יישוב סכסוכים לאומיים באמצעות פדגוגיה – זה לא היה.
גיבוי של המעצמות דהיום – ארה"ב, סין, רוסיה וכיוצ"ב – הוא תנאי הכרחי לעצם ההתכנות וכמובן לסיכויי ההצלחה של נס פלאי שכזה.
אם הן יחליטו שזה מה שיגן על האינטרסים שלהן במזרח התיכון, מאותו רגע הנס הפלאי הופך לפתרון פרקטי עם סיכויי הצלחה טובים. אולי אפילו גבוהים.
הנס הפלאי הזה נשען על כמה יסודות
- העיקרון של 'שתי מדינות לשני עמים' שנקבע בהחלטת האו"מ 181, בתאריך כ"ט בנובמבר 1947. פתרון בר-קיימא צריך לכלול את מדינת היהודים ואת מדינת הפלסטינים.
- ההבנה שפוגרום שמיני עצרת תשפ"ד (7 באוקטובר 2023) הוא הוכחה מוחלטת וסופית לכך שאין התכנות כלשהי למצב של שלום – לא כל שכן דו-קיום ו/או שכנות טובה – בין הפלסטינים ליהודים.
- הידיעה שאין התכנות פיזית ופרקטית לשתי מדינות במרחב שבין הים לירדן. קל וחומר לשתי מדינות עוינות זו לזו.
- המסקנה שכל פתרון אשר אינו כולל הפרדה פיזית (מדינית) והפרדה מהותית (אזרחית) בין שני העמים, פירושו המשך שפיכות הדמים עד שאחד העמים ייכנע, יברח או יושמד. או שואה או נכבה.
כלומר, יש פתרון צבאי שרצוי מאוד לא ליישם אותו. - התפיסה כי יש להתייחס לעם הפלסטיני כמכלול; יש עם פלסטיני אחד שמפוזר כעת ברצועת עזה, יהודה ושומרון ובתוך השטח המכונה "הקו הירוק". כולם אותו עם.
- התובנה כי פתרון סופי בו יש גם מדינה של פלסטינים בשם ירדן, גם מדינת לאום של הפלסטינים ביהודה ושומרון, ולצידן מדינת ישראל עם מיעוט ענק של פלסטינים – זה ממש לא פתרון הוגן וצודק. לפיכך גם אינו מעשי וכמובן שאינו בר-קיימא.
- העובדה שאין דבר כזה 'עם ירדני'. אוכלוסיית ירדן היא, ברובה הגדול, פלסטינים שנמצאים תחת שלטון האשמי שנשען על מיעוט בדואי. בפועל, ירדן היא כבר עכשיו מדינת הפלסטינים.
אגב, הפלסטינים תושבי יו"ש היו אזרחי ירדן בין השנים 1950 ו-1988, אך לא במסגרת של מדינת לאום פלסטינית אלא במסגרת הממלכה ההאשמית. - ההנחה שהמעצמות רוצות שקט במזרח התיכון; שסיום הסכסוך בין הפלסטינים ליהודים משרת את האינטרסים שלהן לטווח ארוך.
איפה הטרנספר?
אין טרנספר. כל היופי הוא שאף אחד לא צריך לזוז ממקומו. מה שכן צריך לזוז זאת התודעה. ייקח זמן לתודעה להשתנות, הרבה זמן, אבל פחות, הרבה פחות, מהזמן הדרוש לחינוך מחדש של הפלסטינים בציפייה לדור בלי שאיפות השמדה.
הערה לגבי הרעיון של 'הגירה מרצון':
ישראל לא צריכה לעמוד בדרכו של פלסטיני שמעוניין לשפר את מצבו במקום אחר בעולם. מצד שני, עידוד של הגירה מרצון אינו ממש מעשי כלכלית, ודאי לא בראייה רחבה של הפתרון הדרוש.
בנוסף, לישראל אין שום אינטרס שייווצרו קהילות של פלסטינים זועמים ברחבי העולם. להיפך, לישראל יש אינטרס ברור בכינונה ובקיומה של מדינת לאום פלסטינית אליה יעברו, אם ירצו, כל הפלסטינים.
בקיצור, עידוד 'הגירה מרצון' הוא רעיון רע.
איפה הגזענות?
כל הרעיון בנס הפלאי הזה הוא ליצור מצב חדש בו לכל אחד משני העמים יש את חלקת אלוהים שלו על מפת העולם, בהסכמת העולם (ברוח החלטה 181). המטרה היא למנוע שפיכות דמים איומה ולהבטיח את הישרדותם של שני העמים, ואת שגשוגם לטובת האזור כולו.
זה ודאי לא רעיון גזעני, בכל אופן זאת המהות והמשמעות של החלטת האו"מ.
למה העולם מדבר עכשיו על 'טו סטייס סולושן'?
זאת ברירת המחדל של ארה"ב ושאר מדינות העולם, גם בכפוף להחלטת האו"מ, וגם בכפוף להחלטות מדיניות של הפרלמנטים וממשלים קודמים. יש משבר מטורף והם שולפים מהמגירות את הפתרון שיש להם ביד.
זה פתרון המגירה. הם יגלו שהוא בלתי אפשרי ואולי יחוללו נס פלאי.
***
זאת תמצית הפרקטיקה של הנס הפלאי. מן הסתם יש עוד שאלות ודילמות. אנסה לענות עליהן כאן בהמשך.
כלומר, מדובר בפוסט/מאמר מתגלגל שיתעדכן ויתרחב מעת לעת.
***
הרעיון התחיל להתגבש אצלי לפני זמן רב, הרבה לפני טבח שמיני עצרת תשפ"ד וגם לפני ארועי 'שומר חומות' (פרעות תשפ"א). יש הקלטה של ספייס טוויטר בו אני מסביר את הרעיון (בפועל, חושף אותו לראשונה לאחרים).
אבני דרך: תוכנית 'המאה' של טראמפ, פרעות תשפ"א, טבח שמיני עצרת תשפ"ד.
