בגיל 16 היתה לי אפשרות לבחור במסלול של עבודה שנתית, במקום בחינת בגרות אחת לפי בחירתי.
התנאי לפטור מבחינת הבגרות היה ציון של 85 לפחות על העבודה.
הלכתי על זה.
הנושא שבחרתי לעבודה הוא 'משפט אייכמן'.
קיבלתי בדיוק 85.
ויתרתי על בחינת הבגרות בתנ"ך, מקצוע שלא אהבתי בכלל, בלשון המעטה.
ציון הבגרות שלי בתנ"ך היה לפי ציון התעודה ב-י"ב. כמדומני 70.
והנה, כמעט יובל שנים אחרי, אני לומד תורה באופן קבוע. השבוע אני לומד, עפ"י סדר הדברים, את פרשת 'חיי שרה' – פעם שנייה ברציפות, כחלק מסבב שני בחיי, וכנראה לא אחרון אי"ה, של לימוד פרשת השבוע.
בפרשת זו שרה אמנו הולכת לעולמה, אברהם אבינו רוכש את מערת המכפלה, ולאחר מכן שולח את עבדו הבכיר להביא בת זוג לבנו יצחק. מרבית הפרשה עוסקת בעניין זה, ואנו פוגשים את רבקה אמנו.
מה שאני זוכר מבית הספר על פרשת 'חיי שרה' הוא סיפור מערת המכפלה, וההקפדה של אברהם אבינו לרכוש אותה בכסף מלא, ואפילו במחיר מופרז. החלטה ערכית עם השלכות היסטוריות.
פחות למדנו, אם בכלל, על מסעו של העבד בשליחות אינטימית, ועל דמותה של רבקה.
בסיפור הזה מצאתי שני דברים מעניינים שהם בעצם אחד: היחסים בין אברהם לעבדו, והרספקט לחופש הבחירה של רבקה.
בשני עניינים אלו משפחת אבינו התנהלה נגד הזרם, תוך שמירה על מנהגי המקום והזמן. חדשנות פרטית בתוך המסגרת הכללית.
התנהלות ערכית בלי אבו-עלי ובלי מריבות אזוריות.
כל זה כמובן מעניין ודורש עוד חפירה והעמקה, ואפילו התפלפלות. במילים אחרות, סיפוק אינטלקטואלי עם טעם של עוד.
אבל עזבו אתכם מעומקים והגויות, בואו נהיה מגניבים;
מה קרה לרבקה אמנו כאשר היא ראתה לראשונה את יצחק אבינו, הגבר לו יועדה ועבורו יצאה למסע?
בדיוק, היא נפלה מהגמל.
עד היום לא ידעתי את זה.
