הקהילות האליטיסטיות במדינת ישראל עסוקות, ואפילו באובססיביות, בניסיונות להוכיח שהאמונה באל אחד עליון (מונותאיזם), התרחשה בעצם בתקופות מאוחרות יותר ממה שלימדו אותנו "כוהני הדת", והזהות היהודית לא בהכרח קשורה כרונולוגית לימי המקרא, ועוד יותר – אינה קשורה למעמד הר סיני, שהיה או רק משל היה.
אתם יכולים למצוא ביו-טיוב את כל המטען האינטלקטואלי הנובע מן האובססיה הנ"ל – הרצאות, מפגשי שיח וכיוצ"ב.
מי שמתחבר לדיון הזה כדי להעשיר את הידע בהיסטוריה, יצא עם תאוותו בידו. הניתוחים הללו מבוססים בעיקר על מיקום של אפיזודות מקראיות, הלכתיות ותרבותיות על ציר הזמן. המידע ברובו מדויק. הפרשנות של המידע, כמובן, היא כבר עניין יותר אבסטרקטי.
מי שמתחבר לדיון הזה כדי לקבל חיזוקים לשנאת דוסים, יצא לא רק עם תאוותו בידו, אלא גם עם שפע אקסטרות. רוב הדוברים שאני ראיתי באו עם המוטיבציה הזאת מהבית.
כלומר, בשביל מי שרוצה להתחזק בשנאתו לדוסים ובבריחתו החוצה מן היהדות מדובר בנרקוזה. הקולות שנשמעים מן הקהל ברקע עשויים להעיד על קתרזיס.
אני התחברתי לכל זה כחלק מתחקיר ריענון, לכבוד סיום המחזור הראשון בחיי של פרשת השבוע, שהתחלתי בשמחת תורה תשפ"א.
בתכלית קיצור: אחרי מסע מעשיר במיוחד בעולם התורה, כולל קתרזיס אחד או שניים או יותר, חזרתי לביקור בשכונה הישנה.
רשמי המסע והביקור עד כה כבר יכולים למלא ספר, אבל כעת, לקראת סיום כיתה א' בפרשת השבוע, אני רוצה להתמקד בעניין אחד, שגם הוא יכול למלא ספר אם רק רוצים – הנונשלנטיות של הרדידות.
באחד הדיונים, שצולם בבית קפה תל-אביב, השתתפו אינטלקטואל אנונימי כמראיין, ואינטלקטואל מפורסם מאוד, ממובילי המגמה, כמרואיין.
את תמונת המצב, מזווית הראייה והתובנה של השניים הללו, אני יכול לסכם כך:
המצב של אמונה באל אחד היא בעצם סתימת פיות לאלים האחרים, ולכן צריך לסתום את הפה לאלה שמטיפים לאמונה באל אחד.
ומייד הם לגמו מהאספרסו בנונשלנטיות כאילו לא אמרו זה עתה דבר והיפוכו, שעומד בסתירה לעקרונות של העולם הטוב יותר שהם מנסים לייצר פה עבור כולנו.
בהרצאה אחרת עומד מרצה חובש כיפה ועטוף בפופולאריות ומסביר בקפדנות רבה, שמי שאומר "מה אלוהים רוצה", בעצם אומר שאלוהים נמצא בחסר, ובכך כופר בשלמותו ומושלמותו של האל העליון. שהרי רצון הוא ביטוי לחוסר.
נשמע הגיוני? לא למי שזוכר (ולא צריך כיפה בשביל זה) שקיומו של חוסר הוא חלק מן השלמות. אפילו מאיר אריאל, בשירו "אומרים שבלי", עלה על הקונספט הזה, שנים רבות אחרי חז"ל.
במילים אחרות, הפער בין עושר המידע לרדידות התובנות מדהים לא פחות מהפער בין עומק האמונה לרדידות הפולחן.
כדי לחסוך מכם את כל הפלסף:
זה לא משנה אם התירוץ לא לחשוב יותר מדי, הוא בגלל שיש אלוהים (אחד או יותר) שאומר לכם מה לעשות, או בגלל שאין אלוהים (אחד או יותר) ואפשר לעשות מה שבא לכם.
