16 שנה חלפו מיום י”ב מרחשוון תשנ”ו, 4 בנובמבר 1995.
שאלת הלקח מרחפת מאז ולדעתי ללא מענה מספק. למען האמת, ללא מענה כלל – היא פשוט מרחפת לה מעלינו, מתחככת במוסר היהודי, נוגעת בערכי הדמוקרטיה, מרפרפת על ערכי הציונות.
שאלת הלקח של רצח רבין היא אחד הפילים (אם לא ה-) במרכז הסלון הלאומי.
רצח רבין הוא כל הקונפליקט הפנימי של מדינת היהודים בקליפת אגוז;
דת ודמוקרטיה, יהדות וציונות, מזרח ומערב, עמך ואליטה, רחוב ושלטון.
למה לא הזכרתי את הקונפליקט הפוליטי בין ימין ושמאל? כי לדעתי הוא לא באמת קונפליקט אלא סימפטום.
לחפור את רצח רבין זה אומר לחפור עד ‘לא תרצח’, עד למעמד הר סיני שלמעשה מגדיר אותנו.
אין לנו זמן לזה ואין לנו כוח. להתווכח על פוליטיקה?! את זה אנחנו עושים על הדרך, בפייסבוק.
בין השאר, יגאל עמיר מייצג את העכשוויזם הפשטני שמנסה לפתור בעיות ודילמות באיבחה אחת, משל היו קשר גורדי.
אלא שכל העכשוויסטים מהירי המחשבה וחדורי האידיאלים שוכחים כמובן, כי בשאריות החבלים של הקשר הגורדי לא היה כל צורך לאחר שנחתכו בחרבו של אלכסנדר הגדול.
קהילות ועמים צריכים להמשיך להתקיים בשלמותם אחרי מכת החרב.
