כדורגל ורוד (האם אפשר להילחם בהומופוביה?)

איך יכול להיות שבמאה ה-21 אף לא אחד מ-20 המנג’רים בפרמייר-ליג באנגליה טורח לענות ל-3 שאלות בנושא הומופוביה?
נעל כדורגל בצבע ורוד

פיטר טאטצ’ל (Peter Tatchell), פעיל בתנועה לזכויות הגאים (Gay Rights Movement), דורש מההתאחדות האנגלית (FA) להפסיק את עבודתו של לואיז פיליפה סקולארי, מנג’ר צ’לסי. כך למדתי מידיעה ב’סוקרנט’. הסיבה; סקולארי אמר שלא היה מסכים לכלול כדורגלן הומו בסגל שלו.

טאטצ’ל דורש שה-FA יחייב את סקולארי להצהיר בפומבי כי הוא מתנגד לאפליית הומואים ולהומופוביה. אותו טאטצ’ל היה מעורב מספר שנים קודם לכן באירוע דומה עם פול סקולס, כדורגלן מנצ’סטר יונייטד.

לפי סטטיסטיקה מקובלת, שאחד מכל עשרה גברים הוא הומוסקסואל, 1.1 מכל הרכב של קבוצת כדורגל הוא הומוסקסואל, 2.2 מכל סגל של קבוצה.

לכאורה זה ממש לא חשוב. בסך הכל פיסת טריוויה שיכולה להיכלל במסגרת מדורי “טריבונה מרכלת” למיניהם.

למשל; “כדורגלני דינאמו יהופיץ, שחגגו את זכייתם בגביע הטולרנטיות הבינלאומי, הציגו את טבלת העדפותיהם המיניות לאוהדים ולאורחי המסיבה: 30% מעדיפים בלונדיניות, 21% מחבבים שמנמנות, 39% שואפים לנשים דומיננטיות ו-10% מעדיפים בלונדינים”. האייטם הבא.

זה לא כך, כמובן. סקירה ממצה של המצב האמיתי תוכלו לקרוא בכתבה באתר ה-BBC, שפורסמה ב-11.11.2005, בהמשך לועידת “הומופוביה” של ההתאחדות האנגלית – מדוע כדורגלנים עליזים אינם נחשפים?

בין המצוטטים בכתבה גם אלן סמית’, לשעבר מנג’ר קריסטל פאלאס. בחרתי להדגיש ציטוט אחד שלו (בתרגום מהיר); “כדורגלן יכול להשתכר ולהכות את אשתו וזה יתקבל. אבל אם כדורגלן יצהיר שהוא ‘עליז’ זה יהיה נורא ואיום. מצב מגוחך”.

ההשוואה המיידית, והמתבקשת, היא לנושא הגזענות בכדורגל. אוהבי כדורגל נשים יגידו שגם סקסיזם ראוי לדיון.
ובכן, אפליה על בסיס כל אחד מאלה – מין (במובן ג’נדר), העדפה מינית (נטייה/אורח חיים), גזע/צבע – היא אותו חטא. נוסחא פשוטה.

אם זה כל כך פשוט, אז למה זה לא עובד? אם על פניו, להשפיל את מזכירת המועדון המצודדת ולהשפיל את החלוץ ההומו זה אותו דבר – אז למה זה לא אותו דבר?

שימו לב לנתון הבא, שגם הוא לקוח מהכתבה של ה-BBC;
שלוש שאלות בנושא ‘הומופוביה’ נשלחו ע”י כתבי ה-BBC ל-20 המנג’רים של הפרמייר-ליג. אף לא אחד טרח לענות. אף אחד גם לא עשה מזה עניין.
אבל, נראה לי שאם אותם 20 מנג’רים היו מקבלים שלוש שאלות בנושא ‘ג’נדר-פוביה’, הם היו עונים ברהיטות ובאריכות, ואם לא – אז זה לא היה עובר בשתיקה.

***

אם הגעתם עד כאן, קראתם כבר כמעט 300 מילים על הנושא הכללי ‘הומוסקסואליות וכדורגל’.

אני חושב שעד כה הצגתי גישה פתוחה וליבראלית למדי. אין ספק שהפוסט שלי מגלה אהדה ל”עניין ההומוסקסואלי” והכרה בכל אחת מן הזכויות של הומוסקסואלים, בחברה בכלל ובכדורגל בפרט, שמופרת ע”י המציאות האכזרית.
כך יאה וכך ראוי. אפילו חינוכי. ממש יפה נפש. לגמרי.

הבעיה היא שכל ה”בעדנס” הזה, והחיבוק הפומבי לאינטרסים של ‘הקהילה’, והדיבור המנומס והליבראלי לא תורמים. אהה, כן, מודעות. אלא שהמודעות נמצאת פה באופן מובנה – בילט-אין.
הומופוביה היא מודעות. אם אין מודעות אין פוביה. ונא לא להתבלבל עם ידע או עם הבנה.

עובדה; אחרי פרשת ז’סטין פשנאו, שניערה את הכדורגל האנגלי הגאה; אחרי לפחות שני עשורים של פתיחות ו”יצירת מודעות” במדיה; אחרי מהפיכת האינטרנט, שמביאה כהרף עין למעלה ממיליון לינקים בחיפוש גוגל על הביטוי Football+Gay – עדיין, 20 המנג’רים של הפרמייר-ליג, ליגת הכדורגל החשובה בעולם, לא טורחים לענות לשלוש שאלות על הומופוביה.

יש להניח שמחלקות היח”צ של המועדונים יצרו הרבה הוצאות תקשורת על שיחות טלפון ופקסים כדי להגיע לתוצאה המשכנעת הזאת.
לפי הסטטיסטיקה המקובלת שהזכרתי בפתיחה – אפשר להניח ששניים מאותם מנג’רים שהתעלמו מהשאלות הם הומואים.

למה סר אלכס פרגוסון, המנג’ר המוערך בעולם, יכול להגיד בפומבי ובמופגן “זה דבר גדול לנקוט עמדה נגד הגזענות” (הטאבו האחרון בכדורגל), אבל לא יכול להגיד דבר דומה על אפליית הומואים אפילו בצנעה?

ראשית, כי הדיון הציבורי אינו על ‘אפליית הומואים’ אלא על ‘הומופוביה’. הקונספט הזה יוצר מצב בו אדם, אלכס פרגוסון או ג’ון סמית’, נדרש לעמדה פילוסופית ולא לעמדה ערכית.

***

ב-2006 נקלעו שני כדורגלני מנצ’סטר יונייטד, ריו פרדיננד ופול סקולס, לשתי תקריות שהוגדרו מייד כהומופוביות. ריו פרדיננד השתמש בראיון רדיופוני בכינוי גנאי נפוץ להומוסקסואלים (Faggot), מקרה שיש בו הרבה טעם רע, חוסר נימוס ושחצנות. הומופוביה? לא בטוח. אולי, אנחנו לא ממש יודעים.

המקרה של פול סקולס, בדיוק שבוע לפני כן, יותר מובהק. סקולס פלט קללה אנטי הומואית נפוצה (Fucking Poof) לעבר השופט, שהוציא לו כרטיס צהוב במשחק ליגת האלופות נגד בנפיקה.
עסקני המאבק בהומופוביה עטו על ההזדמנות כמו שסקולס עט על כדור תועה.

הטענה המרכזית היתה שאילו סקולס היה מעיר הערה גזענית, אופ”א היתה מענישה אותו, אבל על הערה הומופובית עוברים לסדר היום. סטנדרטים כפולים.
פיטר טאטצ’ל, פעיל בתנועה לזכויות הגאים, דרש מסקולס התנצלות והצהרה פומבית בגנות ההומופוביה. כן, אותו פיטר טאטצ’ל.

יכול להיות שסקולס צריך היה להיענש ע”י אופ”א, אבל זה נכון גם אם היה אומר לשופט ‘טמבל’. יכול להיות שסקולס צריך להתנצל בפני הקהילה ההומוסקסואלית, אבל קודם כל בפני השופט.
אין מקום להאשים את סקולס בסטנדרט כפול, מהסיבה הפשוטה שסקולס לא יודע מה הן נטיותיו המיניות של השופט וברור שהקללה לא כוונה אליו אישית. תגובה עצבנית היא לא בהכרח הומופוביה.

הדרישה שסקולס (ועכשיו סקולארי) יצא בהצהרה פומבית המגנה הומופוביה היא בעייתית מאוד. אני לא מדבר על היבטים של משטרת מחשבות הכרוכים בדרישה שכזאת, או על ניואנסים של חינוך מחדש המובנים בה. אני מדבר על גול עצמי.

אילו פול סקולס היה יוצא בהצהרה פומבית כזאת, בעקבות הדרישה של עסקי הקהילה ההומואית, מה הייתם חושבים? בדיוק, מלחיצים ההומואים האלה. כפייתיים. פחד. פוביה. גול עצמי.

***

שתי מסקנות יצאו לי מהמסע אחרי Football+Gay בגוגל:
לדעתי, המאבק בהומופוביה, שהיא מציאות חיים עבור מרבית ההומואים, הוא אולי מאוד צודק אבל בטח לא חכם. לך תילחם נגד רגשות של אנשים ועוד נגד אחד מהרגשות הכי אינטואיטיביים. מלחמה קצת יומרנית. דרכן של מלחמות יומרניות להתארך ולהסתבך.
ממה שקראתי על מלחמות ההומואים, כאשר הם נאבקו על זכויות הם השיגו את רובן, כאשר הם נאבקו על כבוד ועל אהבה – תגידו אתם איפה זה עומד?

להתנגד לאפליית הומואים, קל וחומר לפגיעה בהומואים, זאת עמדה ערכית/מוסרית נכונה. לתמוך במאבק של הומוסקסואלים לשוויון והגנה זאת מצווה אזרחית. להוקיע שנאת הומואים זה תרבותי וחינוכי ולעיתים אפילו אמיץ. אבל להילחם בהומופוביה?

יש מצב שהקונספט ה’הומופובי’ של ה”עניין ההומוסקסואלי” שגוי. אתה לא יכול לגרום לאנשים להפסיק להילחץ ממשהו ע”י יצירת לחץ; ‘אני דורש שתצהיר שאתה לא מפחד ממני ושלפחד ממני זה לא בסדר’.
איך זה נשמע לכם? יש משהו דומראני בכל העניין.

***

כדורגל. כולם שותפים למאבק בגזענות, כי זה אינטרס של כולם. כולם צריכים את הכישרון השחור – אז חייבים להגן עליו. הצורך המקצועי קובע והכסף מדבר. גם אין ברירה – צבע עור אי אפשר להסתיר.
בעניין ההומוסקסואלי אין אינטרסים. אף אחד לא עושה סקאוטינג על כדורגלנים הומואים.

***

באנגליה פועלת ליגת כדורגל של הומוסקסואלים – ליגת GFSN. האלופה לעונת 2007/8 היא קבוצת לונדון פאלקונס. הליגה פועלת בחסות רשת אוהדי הכדורגל הגאים GFSN שהיתה פעילה מאוד בתקרית פול סקולס.

יכול להיות שבמקום לדרוש מפול סקולס הצהרת גינוי כפויה בגנות ההומופוביה, אפשר היה פשוט להזמין אותו להעניק את הגביע למנצחת בגמר הגביע של ליגת GFSN.
זה היה יכול להיות אפילו פיקנטי, כי מחזיקת הגביע לעונת 2007/8 היא קבוצת וילאג' מנצ’סטר.

מאמרים אחרונים