שירת נשים? נתווכח באוהל

מצד אחד, לא יעלה על הדעת (שלי לפחות) כי יימנע מנשים לשיר באירועים רשמיים של צבא העם. מצד שני, לא יעלה על הדעת להכריח מישהו להאזין
חיילת קרבית בשדה - נשים בפוקוס

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה היתה בצה"ל עוד התרחשות בנושא שירת נשים.

עיקרי הדברים:

  1. בבסיס צה"ל בית ספר לאיסוף קרבי התקיים טקס לציון יום השואה. הטקס כלל 'שירת נשים'.
  2. חיילים דתיים דרשו להיכנס לאירוע רק עם אטמי אזניים או עם נגנים ומוסיקה חסידית.
  3. המפקד הציע פתרון אחר שהתקבל: בזמן שעל הבמה שרות נשים החיילים המסוימים יקראו תהילים.

אני חושב שזהו פתרון מצוין ואני מצדיע לפדגוגיה היצירתית של מפקד ביה"ס לאיסוף קרבי (מה זה בעצם?) של צה"ל.
למה אני כל כך מתלהב? כי זה רעיון שסוגר עניין בלי לפגוע באף אחד.  הרי לא יעלה על הדעת (שלי לפחות) כי יימנע מנשים לשיר באירועים רשמיים של צבא העם, ומצד שני לא יעלה על הדעת להכריח מישהו להאזין בכוח.

נכון, תמיד יכול לקום איזה חוכמולוג ולהגיד שהוא לא מוכן לשמוע שירת אשכנזים, או משהו כזה, ואפילו לנמק בכובד ראש. המפקד שלו יצטרך להתמודד.
תהילים הוא בסך הכל פתרון מנומס ולדעתי אפילו פולקלוריסטי. זה ודאי עדיף על פני כסאח אידיאולוגי שאין לו סוף, בטח לא סוף טוב.

העמדה האישית שלי בנושא 'שירת נשים' היא פשוטה; הם מפסידים.  אני לא בטוח שזה מאפיין את הרמה הווקאלית בטקסים בצה"ל, אבל שירת נשים יכולה להיות חוויה ספיריטואלית.

קצת על הדברים שעושים לי את זה תוכלו לקבל מושג מהאזנה לפליי-ליסט Her Va בערוץ יו-טיוב שלי.
יש שם כמה נשים ששירתם היא יותר מאחלה מוסיקה. ואל תתבלבלו מכמה קורקבנים לוהטים, העניין הוא 'שירת נשים' – כתיבה, הלחנה, ביצוע.

אם להתייחס לאחת שהמילים שכתבה השפיעו על מחשבותיי, על דעותיי ועל חיי – ג'ואן ארמטריידינג היתה תמיד הרבה יותר מאנטרטיינמנט.

עם מי מהן הייתי רוצה להיקלע לאי בודד? קל לומר שאקירה, אבל אם חושבים על שפע הזמן מתחת לעצי הקוקוס אני הייתי בוחר במריאן פיית'פול.
במילים אחרות; מי שלא האזין למריאן פיית'פול בקשב, לא מבין מהחיים שלו. תרתי משמע ולמעלה מזה.

למי שמעוניין: דוק-ליסט – קלוז-אפ על מריאן פיית'פול, 5 פרקים, 48:46 דקות סה"כ.
וגם: 100 הקולות הנשיים של כל הזמנים

או-קי, נחזור לתהילים; אם חייל מעדיף להתמקד בפרקי תהילים במקום בהתרחשות על הבמה, מי אני שאפריע לו? כלומר, מה לא בסדר? הדעות שלו?! נתווכח באוהל.
מה שעוד יותר טוב הוא, שאם זהו סטנדרט החופש האידיאולוגי של השואו-ביז הצה"לי, מי יוכל להפריע לחייל לקרוא בדבקות את 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' בזמן הרצאתו של איזה רב אורח?

לקינוח, קצת שירת גברים רלוונטית

יום עצמאות שמח לכל בית ישראל.

מאמרים אחרונים