אין צדק חברתי בישראל. זה מאוד בולט לעין כאשר מסתכלים על המגזר הערבי, פחות בולט כאשר מסתכלים על המגזר המכונה ‘מעמד הביניים’, שאולי יכול להרשות לעצמו סמארטפון היום, אבל בגיל הפנסיה לא יהיו לו הרבה אפשרויות חוץ מלשחק קנסטה במתנ”ס.
נוכחתו של הקפיטליזם החזירי בישראל היא בוטה. אתם יכולים לסמן לעצמכם מה שאתם רוצים כמאפיין שהוריד לכם את האסימון, לי יש את הסימן שלי.
יש לי חבר טוב שהבין את העניין רק אחרי שאהוד אולמרט מינה את אברהם הירשזון לשר אוצר. מהלך כמעט מאפיונרי. ההפגנה נגד אולמרט היתה הראשונה אליה לקחתי איתי את בני הבכור.
נדמה לי כי הגילוי על רמת החיים של ניצולי שואה טלטלה את האסימונים של המוני בית ישראל. אין עניין שמבטא יותר טוב את עומק הרוע אליו יכול להגיע תכנון תקציבי. ואנחנו יודעים שתכנון תקציבי יכול להרוג. לאט לאט.
כוח מניע מאחורי האגרסיביות המשטרתית בסופ”ש 22-23 ביוני 2012, הוא אינטרסים כלכליים של ארגונים ואנשים שהמחאה החברתית דפקה להם את העסקים בשנה שעברה. אלה ביניהם שגרים או עובדים בשדרות רוטשילד וסביבותיה חוו גם אי נעימויות אחרות.
לכל הגורמים האלה יש גם עסקים אחרים. אילו עסקים אלה היו במצב יותר טוב, יש מצב שהלחץ על השלטון לדכא את המהפכה היה קטן יותר. אבל אצולת העסקים של ישראל סופגת כבר למעלה משלוש שנים את הקפיטליזם החזירי של אמריקה, וקשה לה עם זה. עוד פן של הון ושלטון.
אישתון כתב על זה בבלוג שלו: מחאה לא אלימה – יש דבר כזה?
שלא יהיו אי הבנות, עושר תמיד ובכל מקום משפיע על השלטון. השאלה היא כמובן, איך העושר משפיע ועל מה בדיוק.
מה שמתברר הוא שהעשירים שלנו הם כמו העשירים בכל מקום אחר. לא כולם חזירים אבל כולם משתפים פעולה בצורה זאת או אחרת.
איך אני יודע? כי עד היום אף לא אחד (או אחת) מעשירי ישראל לא עשה מהלך חברתי משנה מגמה. עובדה, המגמה נמשכת.
רמז לאיזה סוג של מהלך חברתי הייתי מצפה תוכלו למצוא בפוסט שפרסמתי בנובמבר 2010 – ההזדמנות של יצחק תשובה. תגידו, לא שיא הנאיביות הפוסט הזה?!
האמת היא שכשחושבים על זה הציפיות צריכות להיות הרבה יותר נמוכות. בוא נדמיין לרגע מצב בוא עשירים פשוט משלמים מס אמת – בלי תחמונים, בלי יצירתיות, בלי מקלטים.
הם לא ירדו סנטימטר ברמת החיים אבל לכל השאר יהיו יותר אופציות.
אז למה זה לא קורה? כי לקהילת העשירים הבינלאומית יש ערכים וקודים מסוימים וגם עשירינו אימצו אותם. במילים אחרות, הם מחוברים מנטלית לקהילת העושר הגלובאלית יותר מאשר לקהילה המיוזעת שלנו.
אין פה רוע לשמו או אטימות מגובשת, זאת פשוט בועה. תהליך ההתבדלות הזה הוא מאוד טבעי והגיוני; זהו בעצם היומיום שלהם, זאת הבראנז’ה שלהם, אלה החברים.
אם תסכלו מסביב תגלו שלמעשה החברה הישראלית, כמו כל חברה מערבית (ולא רק) אחרת, היא אוסף של בועות עם חפיפה וחיכוך. גיקים זאת בועה, תעשיית ההיי-טק בועה, מתנחלים בועה, שמאל רדיקלי בועה, חרדים… ותקשורת כבר אמרנו?
ויש את בועת השפע, שגם היא לא מקשה אחת.
התוצאה של בועת הממון היא שאין פה, בארצנו הקטנטונת, יצירה של כלכלה חדשה שיכולה להיות בסיס לחברה חדשה (מישהו אמר ‘אור לגויים’?) אלא מור-אוף-ת’י-סיים. קפיטליזם חזירי.
זה לא עובד בארה”ב, זה לא עובד בגוש האירו, זה פשוט לא עובד. כך שאם פעם היה אפשר להגיד לנו “תסתכלו על אמריקה”, היום אנחנו יכולים להחזיר הנחתה עם אמריקה מתפוררת.
אין כרגע מודל כלכלי מנצח. ההוכחה היא המערב, שלכאורה החזיק בתואר הזה לאורך המאה העשרים פלוס עשור, שמתפרק לבועות.
נדמה לי שהאדם שהכי מבין את המצב היא אנגלה מרקל. גם פוטין מבין אבל מבחינתו זאת הזדמנות ולא בעיה.
הקריסה של המעמד הבינוני היא תוצר של וול-סטריט. ישראל ועשיריה שתפו פעולה עם וול-סטריט. עכשיו כאשר מתברר כי וול-סטריט הוא מולך הגובה קורבנות אדם, העשירים מבולבלים.
נכון שאנחנו מדברים על בלבול לוקסוס, אבל זה המצב.
ישראל נמצאת בתהליך מהיר מאוד של התפרקות לבועות. למעשה כבר התפרקנו ומה שמחזיק אותנו הוא רק ההלם. אנחנו לא רוצים להתפרק (פרט לשוליים קיצוניים) אבל נכנעים לתהליך.
לא הכל קשור בהכרח לכלכלה (ביטחון, דת, עדתיות) אבל היא המנוף, כי כלכלה היא המכנה המשותף האובייקטיבי היחיד.
“אם אין לחם אין תורה”. הפשט הוא רמת חיים. המדד לרמת חיים של מדינה הוא מעמד בינוני גדול ורחב. זה כרגע האתגר המיידי של ישראל – להפוך את המגמה, לחזק ולהגדיל את המעמד הבינוני.
במילים אחרות; הגיע הזמן שהעושר באמת יחלחל כלפי מטה. יותר יחלחל והרבה יותר מהר, ומשם עוד למטה.
נכון, כל אחד מעשירי ישראל לא יהיה כאן כאשר הבועות יתפוצצו, אבל בראייה של שימור שוק, העשירים יודעים שבסופו של דבר זה גם אינטרס שלהם. בשלב זה השאלה היא כאמור, כמה אכפת להם?
את היכולת לחולל מהפכה יש להם. יאפ, מהפכה חברתית מלמעלה. תתארו לכם…
אפשר להתחיל ממטרייה משפטית שתאפשר מהפכת מס בלי התחשבנות על העבר.
אם זה נשמע לכם הזוי, תחשבו על האלטרנטיבה.
