72 דקות בלבד לפני שריקת הפתיחה של משחק גמר מונדיאל 1998 התחוללה דרמה גדולה בחדר ההלבשה של נבחרת ברזיל; החלוץ הצעיר רונאלדו, אז בגיל 22, הושב להרכב הפותח לאחר שהוצא ממנו יום קודם בשל אי כשירות גופנית.
עוד לפני שהתגלתה האמת המרה מאחורי השינוי, כבר היה ברור שמדובר בקטסטרופה מקצועית עבור הברזילאים. המהלך ריסק את המיקוד של השחקנים, יצר בלבול טקטי, וכמובן אי שקט בקבוצה לגבי כשירותו של רונאלדו למשחק כה חשוב. האם אפשר לסמוך על החלוץ שלנו?
צריך להבין, כמה שעות קודם לכן הם ראו את רונאלדו חווה התמוטטות עצבים אגרסיבית שלוותה בהכאה עצמית, פליטת ריר וקצף וכיוצא בזה, כפי שהעיד לימים השחקן אדמונדו שהיה אמור להחליף את רונאלדו במשחק. רונאלדו לא היה כשיר לגמר של מונדיאל, אין בכך ספק.
המשחק עצמו היה בינוני ברמתו, כאשר האיכות הירודה של נבחרת ברזיל היא הגורם העיקרי שסחף אחריו מטה גם את הנבחרת המצוינת של צרפת. הצרפתים ניצחו 0-3 משני גולים של זינאדין זידאן הגדול, וגול לקינוח מרגלי עמנואל פטי.
לימים התברר כי ההחלטה לשתף את רונאלדו במשחק למרות מצבו העגום, הייתה נגד דעתו של המאמן והיא התקבלה בשל לחצים שהפנה הספונסר של נבחרת ברזיל, תאגיד מוצרי הספורט ‘נייקי’.
השיקול המקצועי, כמובן, היה להשאיר את רונאלדו בחוץ, מכיוון שהוא היה בעיצומו של אירוע ההתמוטטות “הקיצוני ביותר שחוויתי אצל כדורגלן”, כפי שסיפר לימים הרופא שטיפל בו.
נתיב הכסף – איך זה עובד?
לכדורגלנים, מועדוני כדורגל ונבחרות לאומיות יש ספונסרים. לעתים יש התנגשות בין ספונסרים כאשר כדורגלן מסוים המייצג ספונסר אחד, משחק במועדון או נבחרת שמייצגים ספונסר אחר.
היום כבר יש פתרונות למצבים האלה, תחת פיקוח של ארגוני כדורגל כגון פיפ”א או אופ”א, שגם הם נהנים מהכספים שמביאים הספונסרים לענף הכדורגל.
באותן 48 שעות שלפני גמר מונדיאל 1998 התחוללה התנגשות אינטרסים בין נבחרת ברזיל לבין הספונסר שלה – נייקי. נבחר ברזיל שאפה לזכייה שנייה ברציפות וחמישית בסך הכל בתואר החשוב ביותר בכדורגל, תואר שבמידה רבה מגדיר את ברזיל כאומה, עם או בלי רונאלדו.
השאיפות של נייקי היו שונות לגמרי וכללו את שווקי דרום אמריקה, מזרח אסיה והמזרח התיכון בהם היה לרונאלדו מעמד על, בדומה לזה של מסי היום. הנוכחות של רונאלדו במגרש היתה שווה לנייקי כסף גדול, הרבה יותר מאשר ניצחון של נבחרת ברזיל.
בשנת 2014 אירחה ברזיל את טורניר המונדיאל, בתקווה למחוק את חרפת 1950, והודחה בחצי הגמר על ידי גרמניה בתצוגת כדורגל מביכה במיוחד, שנכנסה היישר לצמרת פנתיאון הבושות הגדולות של הכדורגל העולמי. 7-1 היתה התוצאה בסיום של חצי גמר מונדיאל 2014. תוצאה חסרת תקדים.
השבוע נחשפו בברזיל ידיעות אודות מעורבות של גורמים מסחריים בהחלטות המקצועיות של נבחרת ברזיל, שפורסמו גם בישראל באתר כלכליסט: חברת שיווק קובעת את ההרכב של נבחרת ברזיל מאז 2012.
בעל המאה הוא בעל הדעה. זה נכון לא רק בכדורגל, כמובן. ולכן בטח כבר הבנתם כי כל מה שנשאר לנו לעשות הוא – לחשוב מהי ההשפעה של הספונסרים על נבחרת יפי הנפש של ארגוני השמאל הרדיקלי.
‘שוברים שתיקה’, למשל; אין שום ספק כי רבים מהחיילים שהתראיינו ורבים מפעילי השטח של הארגון הם מלח הארץ, בעלי כוונות טובות שכל שאיפתם לתרום לשיפור ערכי של המדינה. מעליהם יש את אנשי המטה ומעליהם הספונסרים.
שם כבר יש תקציבים ומשכורות. ואינטרסים אחרים. בואו נניח כי כוונותיהם של אנשי המטה, ישראלים רובם ככולם, טובות טהורות והם אינם עובדים בשביל הכסף.
מהן השאיפות של הספונסרים? כמה ואיך הם משפיעים על מה שהולך שם? על המתודולוגיה של איסוף המידע, תהליכי המיון, סינון ועיבוד שלו, אסטרטגיות ההפצה והתעמולה? מי בוחר את המרואיינים ואת המראיינים ועל פי אילו קריטריונים? מי בוחר את ההרכב של אנשי המטה?
הכל יותר סודי ממה שקורה ב’אח הגדול’. מי החליט לנפנף הצידה את השיקול של השפעה על התגברות האנטישמיות בעולם? מי קבע שיש להעלים את הרקע והסיבות לפעילות הצבאית של ישראל? מי הגדיר את יעדי התעמולה בעולם?
למה צוות המטה של ‘שוברים שתיקה’ חורש את אירופה ולא את ישראל?
ערפל האינטרסים: מי קובע את היעדים של הנבחרת?
בניגוד לכדורגל, שם זהותו של הבעלים לא תמיד ידועה אבל הספונסר ידוע לכל, במגרש של השמאל הרדיקלי יש לפענח את המסלול אל מקורות הכסף.
קצת על המבנה הכלכלי של ‘שוברים שתיקה’ ניתן ללמוד מסקירה שפרסם אתר NGO Monitor שלמעשה רק מגבירה את ערפל האינטרסים. מי אלה הארגונים האלה? למה הם משקיעים בנו כל כך הרבה?
גם לארגונים האלה יש מטה שצריך להביא משכורת הביתה. גם להם יש ספונסרים. יש יותר מדי רמזים שהשאיפה של אותם ספונסרים היא דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת יהודים. הם אלה שקובעים וככה זה נראה.
באתר האינטרנט של ארגון ‘שוברים שתיקה’ (בעברית ובאנגלית) הם מעידים על עצמם כמי שעוסקים בשלושה סוגי פעילויות: הרצאות, תערוכות וסיורים. הקטלוג כולל שלוש הרצאות, סיור בחברון ואמירה כללית על תערוכות. ויש כמובן את מאגר העדויות והדו”חות שמפרסם הארגון, שמהווים את עיקר התוכן באתר האינטרנט.
כל זה נועד כדי לשרת את מטרת הארגון כפי שהיא מופיעה בדף המידע אודות ‘שוברים שתיקה’. “מטרת הארגון היא להעלות את המודעות למציאת היום יומית בשטחים הכבושים”.
ובאנגלית מושם דגש ברור על הזירה הפנימית: “לחשוף את הציבור הישראלי לחיי היום יום בשטחים הכבושים”.
אלו הן, אם כן, השאיפות המוצהרות של נבחרת ‘שוברים שתיקה’. אלא שבדיקה שביצע NGO Monitor מגלה כי נפח גדול, אם לא עיקרי, של פעילות הארגון מתבצע מול ציבורים בחו”ל, שם מוצגים הפרודוקטים כחומר משפטי ולא כחומר לדיון ציבורי.
כלומר, נבחרת ‘שוברים שתיקה’ משקיעה אנרגיה רבה, אם לא את עיקר האנרגיה, בפעולות שאינן כלולות בשאיפותיה המוצהרות.
הלכה למעשה מדובר במנגנון תעמולה המכדרר ברחבי העולם מערך דימויים מעובד – הרצאות, אירועים, תערוכות, ספרים וחוברות, מאמרים, ראיונות בהם מוצגת ישראל באופן שיטתי ומגמתי כמדינת רשע. מדינת היהודים פושעת מלחמה סדרתית וזדונית, זה המסר של הקמפיין.
המאמץ שעשו ארגוני השמאל הרדיקלי, בראשם ‘בצלם’, לטובת דו”ח גולדסטון, שכבר נזרק על ידי גולדסטון עצמו לפח האשפה של ההיסטוריה, היה להדביק לישראל תווית של ‘פשעים נגד האנושות’.
קמפיין דה-לגיטימציה: מדינה באופסייד
על פי ממצאי NGO Monitor, את הקמפיין הזה, שמתנהל כבר מספר שנים בעוצמה גדולה, מממנת רשימה ארוכה של מדינות באירופה, לפעמים באופן ישיר ולפעמים באמצעות קרנות וארגונים – בריטניה, ספרד, הולנד, בלגיה, גרמניה נורווגיה, אירלנד ועוד.
על השאיפות של הספונסרים הנ”ל ניתן ללמוד מדו”ח מסכם של דיון שהתקיים בכנס הרצליה בשנת 2011: התמודדות עם הדה-לגיטימציה של ישראל באירופה.
בקמפיינים של ‘שוברים שתיקה’ וארגונים אחרים בעולם, מדינת ישראל – מדינת היהודים – מוגשת לדעת הקהל כישות שעומדת ופועלת בסתירה לכל הערכים של החברה המערבית הדמוקרטית: מחוץ לחוק, פוגעת באופן שיטתי וזדוני בזכויות אדם, גזענית ורוצחת.
המסקנה לעתים ישירה ולעתים מרומזת – יש להוציא את מדינת היהודים ממעגל המדינות הלגיטימיות. דה-לגיטימציה.
זה המוצר אותו שואפים לקדם הספונסרים וארגוני השמאל הרדיקלי שבבעלותם משמשים להם כערוצי הפצה.
השורה התחתונה היא שבנבחרת שלנו יש שחקנים שמשרתים את יעדי השיווק של הספונסרים ולא את היעדים של הנבחרת. ככה לא בונים חומה.
