ההתפרעות של אוהדי בית"ר ירושלים בעיר שרלרואה בבלגיה, היא לא קשה במונחים של חוליגניזם אירופי, אבל היא עלולה להכניס את המועדון למשבר שהוא יתקשה לשרוד אותו. גם הכדורגל הישראלי צפוי לחטוף. החוליגניזם בכדורגל האירופי עובר טרנספורמציה מהתלהמות קהילתית לענף פשע
השנה מלאו 30 שנה לאסון הייזל בו קיפחו את חייהם 39 אוהדי כדורגל איטלקים של קבוצת יובנטוס מהעיר טורינו, בעקבות התפרעות של אוהדי ליברפול מאנגליה.
ב-29 במאי 1985, בשעה 9 בערב לפי שעון ישראל, 45 דקות לפני שריקת הפתיחה לגמר גביע אירופה לאלופות, אירופה קיבלה את החוליגניזם של הכדורגל בשידור חי ישר לסלון. עשרות מיליוני צופים ביבשת עברו חוויה מטלטלת.
בוויקיפדיה יש ערך אודות חוליגניזם בכדורגל (Football hooliganism) הכולל הסברים, סקירה היסטורית ורשימה של עשרות מדינות עם התייחסות ממוקדת לתופעה אצלן. ישראל מיוצגת שם עם פסקה באורך בינוני שעוסקת רובה ככולה – איך לא? – במועדון בשם בית"ר ירושלים.
סדר עולמי: מה זה חוליגניות כדורגל?
ההגדרה של חוליגניות כדורגל היא 'התנהגות אלימה והרסנית של אוהדי כדורגל'. היא נחשבת כאחד הסוגים של אלימות נערים וגברים צעירים, שנפוצה מסתבר בצורות שונות.
התופעה מלווה את הכדורגל מראשיתו. יש תיעוד להתפרעויות של אוהדים החל מראשית ימי הכדורגל המודרני במאה ה-19.
האלימות של החוליגנים מתחלקת לארבע קטגוריות: התפרעויות יציעים, ונדליזם ברחוב ובתחבורה (בעיקר הרס רכבות), קרבות אוהדים לעתים בין מאות משני הצדדים והתכתשויות עם המשטרה.
מדובר בתופעה חובקת עולם. יש מספר רשימות של בסיסי אוהדים מסוכנים ברחבי תבל, אבל בואו ניצמד לרשימה משנת 2013 של בליצ'ר ריפורט, אתר ספורט איכותי, המדרג את 10 בסיסי האוהדים המסוכנים ביותר בעולם בסדר מסוכנות עולה: ניואל אולד בויז (ארגנטינה), ויסלה קרקוב (פולין), קורינתיאנס (ברזיל), פרטיזן בלגרד (סרביה), קטאניה (איטליה), יוניברסיטריו דה-דפורטרס (פרו), גלטסראיי (טורקיה), אתלטיקו נסיונל (קולומביה), בוקה ג'וניוס (ארגנטינה), אל-מאסרי (מצרים).
בטח שמתם לב שמערב אירופה, למעט איטליה, אינה מיוצגת, אך אל תתבלבלו – זאת רק העשירייה העליונה ברשימה אחת של ערוץ אחד. חוליגניות כדורגל יש בכל מקום בו יש כדורגל, בכלל זה גרמניה, צרפת, אנגליה, סקוטלנד, נורבגיה, אפילו בשווייץ וכן הלאה.
כמו שאנחנו יודעים היטב, התופעה לא פוסחת גם על ישראל. ברזיל היא המדינה האלימה ביותר עם עשרות מקרי מוות הקשורים לחוליגניות כדורגל בכל שנה. עשרות הרוגים בשנה.
תוכלו למצוא באינטרנט מידע מפורט על הבעיה לפי מדינות, אך הערך בויקיפדיה הוא תקציר טוב להתחלה.
למה זה קורה דווקא בכדורגל?
אז ראשית, זה לא קורה דווקא בכדורגל; תרבות הכדורגל היא פלטפורמה לחוליגניזם, כמו שזרמים בתרבות הרוק והתרבות המוטורית (אופנועים) הם פלטפורמות לחוליגניזם.
נכון לעכשיו הפלטפורמה הכי משוכללת היא האסלם הרדיקלי, אבל זה כבר מאמר אחר.
הכדורגל מספק שייכות וזהות מובחנת עם סמלים, ריטואלים, מושאי שנאה וסיבות להתלהב (ולהשתכר) יחד. זהו הספורט הכי פופולארי ביי-פאר, הכי שורשי והכי קהילתי ולכן גם הכי רגשי. הכדורגל מספק מכנה משותף עוצמתי ונגיש.
על רקע של זעם ותסכול משותפים לא פחות, עם הרבה אלכוהול ומצע תרבותי של אלימות פנאי, זה נוטה להתפרץ. מן הסתם, לגורמים מסוימים קל לנצל את המצב לתועלתם.
החוליגניזם החדש – פחות קהילתי, יותר מאורגן
מאז ומתמיד היו מעורבים באירועים גם בריונים ופושעים שביססו את מעמדם בקהילה באמצעות הובלה של ההמון הזועם (מנהיגות שלילית) תחת הצעיף של המועדון המקומי. באותה מידה החוליגניזם של הכדורגל סיפק אכסניה ומשמעות להרבה אנשים שפשוט אוהבים אלימות. את אלה הכי קל לנצל. תמיד יש גרעין קשה שמתסיס, מצית, מסית, מלבה, משלהב.
אבל היום זה כבר לא עניין של זעם קהילתי, פורקן של תסכולים או פוליטיקה מקומית. היום זה פחות המוני, יותר אלים והרבה יותר מסוכן. החוליגניזם של היום נשלט יותר ויותר ע"י כנופיות מאורגנות שהאלימות משמשת אותן ליצירת "מוניטין" (הפחדה) בטריטוריות שלהן, ניהול סיכונים בתחומי הימורים ומסחר בכדורגלנים, ומינוף של מגוון פעילויות בלתי חוקיות אחרות כגון הפצת סמים, אלכוהול, סיגריות, נשק ועוד "מעשים טובים".
זהו מעגל שיווקי של אלימות המייצרת צריכה.
וכעת יש גם פוליטיקה לאומית וגלובלית. במדינות מתקדמות החוליגניזם החדש כולל דגש חזק על גזענות ועל אנרכיזם, והוא מונע ע"י גורמים עלומים באמצעות הרשתות החברתיות. בגרמניה הנושא כבר עלה לדיון ציבורי. ביוון השבתו משחקי הכדורגל ע"י הממשלה החדשה אחרי שורה של תופעות קשות במגרשי הכדורגל, שמלוות את האירועים לאורך כל ימי המשבר.
אז מה בעצם קרה? איך הפך "הווי" של החרבת רכבות והתפרעויות אוהדים תחת השפעה, שמחייבים את המשטרה להערכות מתאימה פעם בשבוע, לענף פשע שדורש מאבק משטרתי יומיומי מורכב ויקר?
המודל האנגלי: שני אסונות שחוללו מהפכה
אחרי אסון הייזל כבר אי אפשר היה להתכחש עוד לתופעה של חוליגניות כדורגל. זה סיכן את הכסף הגדול של עסקי השידורים בטלוויזיה, שמוות ביציעים לא עושה להם טוב.
בזמן שבאירופה קיבלו החלטות ולא ידעו איך ליישם אותן, באנגליה, שקבוצותיה הורחקו מן המפעלים האירופיים, התמהמהו עד אסון הילסבורו ב-1989, בו נהרגו 96 אוהדי ליברפול, במקרה זה בגלל פאשלה איומה של המשטרה המקומית.
אחרי אסון הילסבורו הוקמה ועדת טיילור, התחוללה חקיקה, נקבעה מדיניות ותוך כמה שנים הכל הסתדר וגם אירופה הבינה מה צריך לעשות.
הרעיון העיקרי מאחורי המהפכה היה הרחקה של הגורמים האלימים מסביבת האצטדיון. על אוהדים מסוימים פשוט נאסר לבוא וכדי למנוע אי הבנות וטעויות, הם נדרשו להתייצב בזמן המשחק בתחנת המשטרה הקרובה.
אלמנט נוסף בחזון החדש היה הרגעה כללית של הצופים ביציעים: בוטלו יציעי העמידה, לכל כרטיס היה מקום ישיבה מוגדר, נאסר על הכנסת אלכוהול לטריבונות (מי שממש צמא יכול לרדת לפאב בקומה מתחת), שופרה תנועת הרכבות בזמן משחקים ונקבעו סטנדרטים לנוכחות משטרתית באצטדיון.
החוליגניזם נעלם מהיציעים ואחר כך גם מסביבת האצטדיון, הכדורגל באנגליה נרגע חזר להיות חוויה משפחתית נינוחה שמצטלמת נהדר והפך למנוף תיירותי.
עם הזמן החוליגנים, שפעם היו חלק מהמשפחה, הפכו עבור האוהדים למטרד מנודה.
המודל האנגלי לא הפך לסטנדרט אירופי, ודאי לא עולמי. כל מדינה יישמה חלק כזה או אחר, אם בכלל, של הפתרון האנגלי. הסיבה היא שהאנגלים, לטוב ולרע, מתייחסים לכדורגל באופן שונה אשר בכל מקום אחר בעולם – באנגליה הכדורגל הוא לא רק הספורט הפופולרי ביותר, אלא מכנה משותף רב משמעויות בכל הרבדים – משפחתי, חברתי, קהילתי ולאומי.
אגב, האוהדים האנגלים היו במשך שנים, החל מ-1960 ועד 1999, עם הזכייה של מנצ'סטר יונייטד בליגת האלופות, לסמן הקיצוני של החוליגניזם בכדורגל. אך זאת טעות אופטית; האוהדים האנגלים אף פעם לא היו הכי פרועים או הכי אלימים באירופה, הם רק היו הכי מתוקשרים, בדיוק מאותן סיבות שמייחדות את הכדורגל האנגלי משאר העולם.
אסון הייזל בבריסל היה אירוע יוצא דופן שהתדרדר לקטל המוני בין השאר בגלל התמוטטות של קיר באצטדיון. האסון היה אבן דרך בכל מה קשור להערכות של אצטדיונים באירופה לאירוח משחקים מושכי קהל.
אוהדי בית"ר ירושלים סיבכו את הכדורגל הישראלי
עפ"י כל קנה מידה אובייקטיבי, ההשתוללות של אוהדי בית"ר ירושלים באצטדיון בעיר שרלרואה בבלגיה, היא 'לא משהו' במונחי חוליגניזם אירופי. קצת זעם קהילתי מהול בחרון לאומי, הרבה תסכול על התבוסה המוחצת במגרש, וניצול הזדמנות של מחרחרי בושות עם קצת פירוטכניקה – החוליגניזם האירופי ידע ימים אפלים מאלה רק בשבועות האחרונים.
אבל אנחנו לא אובייקטיביים והבושה היא של כולנו, וכל האנטישמיות מהטריבונות שמנגד היא לא תירוץ. או שיש לנו סטייל משלנו או שאנחנו כאחרוני השיכורים בזגרב.
גם אופ"א לא אובייקטיבית, ויש חשש כבד כי קופת השרצים של בית"ר ירושלים כמועדון כדורגל גזעני של 'עם כובש' ושאר ירקות גיאו-פוליטיים, ישליכו על העונש שיספוג המועדון הישראלי. יש להניח אפילו שאופ"א חיכתה להזדמנות הזאת.
הנזק התדמיתי לישראל, שנאבקת בחזית התעמולה על כל סנטימטר של אהדה, הוא עצום והוא עוד ינופח כדבעי על-ידי אשפי התעמולה האנטי ישראלית. מעבר לכך, החוליגנים של בית"ר הסבו נזק עצום למועדון, שיחטוף כאמור חזק וכואב, ויתקשה למשוך שחקנים זרים איכותיים אם בכלל.
יש מצב שמועדון בית"ר ירושלים, שגם כך אינו סמל של יציבות כלכלית, לא ישרוד את המשבר הזה לאורך זמן.
גם הכדורגל הישראלי כולו יספוג מהלומות כתוצאה מההתפרעות הזאת. ישראל לא יכולה להתחרות על כישרונות באמצעות תקציבים, והפיתוי היחיד של כישרון צעיר להגיע לקבוצה ישראלית בכירה הוא הסיכוי להופיע במפעלים האירופיים ולזכות בחשיפה.
אם הקבוצות הישראליות, שגם כך אינן בצמרת, לא ייהנו משידורים בגלל דימוי של חוליגניזם, אין מה לבוא לכאן.
ואם כבר שידורים, אז בואו נאמר כי האירועים בשרלרואה, ביום חמישי 16.07.2015, לא תרמו להשגת מחירים טובים יותר עבור משחקים בהם משתתפות קבוצות מישראל. הם ודאי לא הוסיפו לסיכוי של ישראל לארח אירועי כדורגל יוקרתיים.
בית"ר ירושלים הוא לא המועדון היחיד בכדורגל הישראלי שנגוע בחוליגניזם, אבל הוא זה שבגורלו נפל להיות המודל. אסור לחכות שאופ"א תכריע, ההתאחדות לכדורגל צריכה להשעות את בית"ר ירושלים, כל קבוצות המועדון, מהשתתפות באירועים בינלאומיים לחמש עם אופציה להארכה.
בנוסף, ההתאחדות צריכה להכריז כי כל מועדון ישראלי שאוהדיו יתנהגו כחוליגנים בחו"ל יושעה לאלתר לשנה מהשתתפות במפעלים אירופיים, לפני הבירור וללא ערעור.
הכדורגל הישראלי דועך כי המגרשים הם מקום שלא נעים להיות בו. אם נצליח להרחיק את החוליגנים מהיציעים ומסביבת האצטדיון נרוויח את הכדורגל במיטבו.
אצלנו לא יקרה מה שקרה באירופה, החוליגנים שלנו לא יעברו לסמטאות לעסוק בפשיעה אלא יתפוגגו בקול ענות חלושה.
