שלוש עשרה תגובות למאמר שלה הצליחה להשיג הגב' צופית דוני. מתי ראיתם דבר כזה כאן ב'ספורטאנטר'? שלוש עשרה תגובות! ממש מעורר קנאה. לא?!
תחת הכותרת המנצחת 'עשר הדברות לאוהדת מתחילה' מגישה הכותבת מאמר היתולי, כתוב היטב. התגובות היו משעשעות לא פחות. עונת מלפפונים במיטבה.
אלא שעניין הנשים והכדורגל הוא רציני. מאוד רציני. למעשה, כניסה של יותר ויותר נשים למודעות (אם לא למעלה מזה) בנושא כדורגל היא האינטרס העליון של מוסדות הכדורגל בעולם: פיפ"א, אופ"א וכל הקוממבולים. זהו הבסיס הפיננסי עליו נשענת האסטרטגיה העסקית של תעשיית הכדורגל העולמי. לא פחות.
בשלב הנוכחי, הכדורגל חווה את הגל האמיתי הראשון של נשים אוהדות. הכח שמניע את התופעה הוא, כמובן, הטלוויזיה. בעבר הצפייה בכדורגל היתה נחלתם הכמעט בלעדית של הגברים משתי סיבות: אחת, כך נוצר הכדורגל, כריטואל גברי. שתיים, מעט מאוד נשים היו מוכנות להידחס ביציעים המיוזעים ולסבול את אי הנעימות הכרוכה בביקור באיצטדיונים.
בסוף שנות השמונים של המאה העשרים התפתחו ערוצי הטלוויזיה וכמות שידורי הכדורגל זינקה, עד כדי כך שפרנסי הכדורגל חששו ממצב של מנת יתר. התוצאה היתה שנשים נחשפו לכדורגל באופן אינטנסיבי ובתנאים הנוחים של הסלון, או חדר השינה.
השיפור העצום באטרקטיביות של הכדורגל, בעקבות התקנות החדשות שיושמו אחרי המונדיאל העלוב של 1990, רק השביח את הטעם. הילדות והנערות של אותן שנים הן היום נשים צעירות שעבורן הכדורגל אינו רק גבר (אבא, אח, חבר, בעל) שחוזר עצבני או באופוריה.
בנוסף לכך, הכמות הגדולה של השידורים הורידה את הלחץ על השלט-רחוק והגברים הפכו סובלניים יותר. כאשר לא צריך להסתפק בתקצירי גולים או במשחקים נדירים, קל לוותר ונוח לראות ביחד. יש מספיק זמן לכל דבר, בכלל זה צפייה משותפת.
הזמינות הגבוהה של שידורי כדורגל, ישירים וחוזרים, גם יוצרת מצבים רבים בהן אמהות צופות במשחקים יחד עם הילדים. כדורגל הוא חלק מהנוף הביתי.
גם התפתחות הכדורגל באמריקה מניעה את התופעה. בארה"ב נולד לפני כעשור מונח חברתי חדש – אמהות כדורגל (Soccer moms). הביטוי מתאר את האמהות שמביאות את ילדיהן לאימוני הכדורגל, כאשר הבילוי עם ההורים האחרים הוא ריטואל חברתי, בעיקר לזיווגים בין הורים יחידים. מעבר לציניות של הביטוי הוא מייצג גם את התפוצה הגדלה והולכת של הכדורגל בארה"ב, שהופכת לאחד מן הכוחות הכלכליים הגדולים של הענף.
כדורגל נשים הוא הספורט עם קצב הגידול המהיר ביותר בארה"ב. כלומר, יותר ויותר ילדות אמריקניות בוחרות לשחק כדורגל. גם בסקנדינביה, גרמניה וסין ניתן לראות תופעה דומה. גם אם כדורגל נשים לא יתעצם, הילדות האלה יישארו אוהדות.
כאמור, מוסדות הכדורגל רוצים הרבה אוהדות. כמה שיותר. מספר הנשים ביציעי האצטדיונים מהווה מדד לחוסן כלכלי. זה לא התוספת של קהל חדש ליציעים, שבמקרים רבים היו מתמלאים ממילא, אלא הנוכחות הנשית שמעידה על העדר אלימות ויוצרת אוירה טובה יותר למכירת חולצות ושאר מרצ'נדייז.
בסופו של דבר, האמהות הן אלה שקונות את החולצות, הן אלה שרושמות לחוגים, הן אלה שמסיעות לאימונים והן אלה שמאשרות את הביקור באצטדיון ואת התקציב לערוצי הכבלים והלוויין. הן שולטות בהכנסות של תעשיית הכדורגל.
הרבה יותר קל לפתוח את הארנק שלהן כאשר הן אוהדות, מתעניינות ומבינות. המהפיכה כבר החלה. לא בטוח שהבנים אוהבים את זה.
***
פורסם לראשונה באתר הכדורגל ספורטאנטר, 30.07.2005
התמונה למעלה: אוהדות דרום אפריקניות חוגגות במשחק הפתיחה של מונדיאל 2010, מתוך סקירה של המשחק באתר אלבמה לייב.
