ב-1993 נחתמה על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון הצהרת עקרונות בין ישראל לפלסטינים, הידועה כהסכם אוסלו. עדיין לא ידוע אם יצחק רבין הי”ד, שחתם על ההסכם כראש ממשלת ישראל, התקדם בתהליך במחשבה שקולה ושלמה, או נסחף לתוכו ללא שביעות רצון.
במבחן התוצאה זה לא משנה. בדיעבד, בחלוף שנים לחתימה ושנים לרצח יצחק רבין, מתברר כי הסכם אוסלו, אם בכוונת מכוון ואם באינטואיציה של אמן, היה מהלך גאוני.
אכן, הלכה למעשה הסכם אוסלו אינו קיים עוד. אכן, מחירו של הסכם אוסלו היה יקר. שילמנו בדם רב ובדמעות אינספור ומצבנו חמור. אבל מצד שני, היום אנחנו יודעים בדיוק איפה אנחנו עומדים.
הסכם אוסלו הוא הניצוץ שחשף את המציאות. כל האיומים מונחים מול עינינו חדים וברורים. הפרצוף האמיתי של כל אויבינו – מחוץ ומבית – נגלה ואי אפשר עוד להתכחש.
האיום הפלסטיני
הסכם אוסלו חשף את הפרצוף האמיתי של ההנהגה הפלסטינית, שהפכה את השנאה לתרבות ואת הטרור לסגנון חיים בכוונת מכוון.
העם הפלסטיני התמסר כל כך בקלות למנהיגות הסוטה, עד שקשה להאמין שגם לאחר פירוק כל ההתנחלויות וחזרה של ישראל לגבול ‘הקו הירוק’ יבחרו הפלסטינים להתמקד בטיפוח החיים שלהם במקום בחיסול החיים שלנו.
האיום של ערביי ישראל
הסכם אוסלו חשף את הפרצוף האמיתי של מנהיגי הציבור הערבי בישראל, שבמקום לעסוק בחיבור בין ערבים ליהודים עוסקים בחיבור בין הערבים משני צידי ‘הקו הירוק’ נגד היהודים.
לאור הכניעות של הפלסטינים ב”שטחים” להנהגה מדכאת וצמאת דם, קשה לצפות למשהו שונה מאחיהם אזרחי מדינת ישראל.
האיום של העולם המוסלמי
הסכם אוסלו חשף את הפרצוף האמיתי של מדינות ועמי האיסלם שמדינת היהודים משמשת עבורם כתירוץ לכל עוולה וכשלון.
אמנם בניגוד לאיומים אחרים, האיום הזה אינו מכוון אקסקלוסיבית אלינו, אך אי אפשר להתעלם מהיותנו שמן על אש הטירוף האיסלמי וכמובן מטרה מסומנת.
האיום של אירופה
הסכם אוסלו חשף הפרצוף האמיתי של אירופה הקלאסית, שתומכת ללא שאלות ופקפוקים בכל תועבה המפחיתה את מספר היהודים בעולם.
מדהימה היכולת של אירופה להזדהות עם היאוש הפלסטיני ועוולותיו תוך כדי התעלמות (התכחשות) מן היאוש היהודי וטעויותיו.
האיום הפנימי מימין
הסכם אוסלו חשף את הפרצוף האמיתי של הימין המשיחי בתוכנו. יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, הוא נשמה צואה שצפה על זרם עכור שקיים בתוכנו.
הרוצח פעל לבדו אך לא על דעת עצמו. מאחוריו עומדים מאות אלפי חסידים של חזון דתי אנטי-דמוקרטי, שכולנו קורבנות כשרים בדרך להגשמתו. לעדר הזה יש רועים שמזינים אותו בקש ותבן באריזה “רוחנית”. מי ששותק, או מדחיק, או ממעיט – שותף.
האיום הפנימי משמאל
הסכם אוסלו חשף את הפרצוף האמיתי של השמאל הקיצוני בתוכנו. זאת כנראה ההפתעה הגדולה של התהליך, שיש בתוכנו קבוצה לא קטנה שבכל תנאי מציבה את האינטרס הפלשתיני לפני האינטרס היהודי.
האידיאל המניע אותה אינו נופל בעוצמתו מן המשיחיות שמימין והתוצאות שלו אנטי-דמוקרטיות באותה מידה. האיום משמאל יותר מהוקצע ויותר באנגלית מן האיום שמימין, אך הרסני ומלא זדון לא פחות. מקורות המימון, כמובן, שונים.
***
מורשת רבין, אם כן, ראויה להיות הלחם והחמאה של לימודי הציונות והאזרחות בישראל.
במהלך אחד הועמדו כל האשליות, החזונות, התיזות, האידיאות והרעיונות המדיניים במבחן המציאות.
חלק נגוזו מייד, חלק נמסו בחום, חלק עדיין מפרפרים. האחריות מוטלת (לא באופן שווה) על המנהיגים השותפים לעשייה ולאי עשייה.
ההחלטה של יצחק רבין להפסיק להתפלסף ולהתחיל לעשות האיצה את כל הזרמים העכורים שסביבנו ובתוכנו.
לא תמיד המהלך הגאוני יודע שהוא כזה. לפעמים, כמו שאנחנו חווים במלחמת הטרור, הוא כואב מנשוא.
אבל דבר אחד ברור – שהכל ברור.
