מה זה פשיזם? מאת ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול מנסה להסביר מהו בעצם פשיזם, במאמר שפורסם בטריביון של לונדון בשנת 1944, עמוק לתוך מלחמת העולם השנייה. תרגמתי את המאמר לעברית.
ג’ורג’ אורוול משדר בבי.בי.סי. להודו, 1940 – 1943
ג’ורג’ אורוול משדר בבי.בי.סי. להודו, 1940 – 1943

מכל השאלות הלא פתורות של זמננו, אולי החשובה ביותר היא: “מה זה פשיזם?”.
אחד מארגוני המחקר החברתי הציג לאחרונה את השאלה הזאת לפני כמאה אנשים שונים, וקיבל תשובות שנעות בין ‘דמוקרטיה טהורה’ לבין ‘שטניות טהורה’.
במדינה הזאת, אם תבקש את האדם החושב הממוצע להגדיר פשיזם, הוא בדרך כלל יענה תוך התייחסות למשטרים בגרמניה ובאיטליה. אך זה מאוד בלתי מספק, כי גם המדינות הפשיסטיות העיקריות נבדלות זו מזו באופן ניכר במבנה ובאידיאולוגיה.
לא קל, למשל, להכליל את גרמניה ויפן באותה תבנית, ואף יותר קשה עם כמה מן המדינות הקטנות שניתנות להגדרה כפשיסטיות.

ההנחה הרווחת היא שפשיזם הוא באופן מובנה תאב מלחמה, משגשג באווירה של היסטריית מלחמה ויכול לפתור את בעיותיו הכלכליות רק באמצעות הכנות למחמה או כיבוש. אבל ברור שאין זאת אמת, למשל לגבי פורטוגל או לגבי כמה דיקטטורות בדרום אמריקה. וגם, אנטישמיות צפויה להיות אחד הסימנים המזהים של פשיזם, אבל כמה תנועות פשיסטיות אינן אנטישמיות.

מחלוקות מלומדות, שמהדהדות במגזינים אמריקניים זה שנים ברציפות, לא הצליחו לקבוע האם פשיזם הוא צורה של קפיטליזם או לא. ועדיין, כאשר אנו מייחסים את המונח ‘פשיזם’ לגרמניה או ליפן או לאיטליה של מוסוליני, יש לנו מושג כללי למה אנחנו מתכוונים.
המילה איבדה כל משמעות בפוליטיקה הפנימית. ואם בודקים את העיתונות מגלים ששם אין כמעט קבוצת אנשים – ודאי מפלגה פוליטית או ארגון כלשהו – שלא הוקעה כפשיסטית בעשור האחרון. אני לא מתכוון לשימוש במונח ‘פשיסט’ בשפת הדיבור. אני מדבר על מה שראיתי מודפס. ראיתי את המילים ‘אהדה לפשיזם’ או ‘נטיות פשיסטיות’, או פשוט רק ‘פשיסט’, מיוחסות בכל הרצינות לקבוצות האנשים האלה:

שמרנים: כל השמרנים, פייסנים או אנטי-פייסנים, נחשבים פרו פשיסטים כאיש אחד. השלטון הבריטי בהודו והקולוניות מתואר כלא שונה מנאציזם. ארגונים שאפשר לכנותם פטריוטיים או מסורתיים מתויגים כפשיסטים סמויים או כ’בעלי מוח פשיסטי’. לדוגמא; הצופים, המשטרה, השירות החשאי, הליגיון הבריטי. משפט מפתח: “בתי ספר ציבוריים הם חממה לפשיזם”.

סוציאליסטים: אסכולה נכבדה (לדוגמא: הרמן ראושנינג, פיטר דראקר, ג’יימס ברנהאם, פ.א. ווייט) מסרבת להכיר בהבדל כלשהו בין המשטר הנאצי והמשטר הסובייטי, וטוענת שכל הפשיסטים והקומוניסטים מכוונים בערך לאותו דבר והם פחות או יותר אותם אנשים. בכירים ב’טיימס’ (לפני המלחמה) התייחסו לבריה”מ כאל מדינה פשיסטית. ההתייחסות הזאת נהוגה גם ע”י אנרכיסטים וטרוצקיסטים.

טרוצקיסטים: קומוניסטים מאשימים את הטרוצקיסטים בפשיזם סמוי במימון נאצי. השמאל תמך בדעה זאת תקופה ארוכה. הקומוניסטים, ברמה אולטרא-ימנית, הטיחו האשמות זהות בכל קבוצה שניצבה לשמאלם.

קתולים: למעט בקרב אנשיה, הכנסייה הקתולית נחשבת באופן גורף כפרו-פשיסטית, הן כגוף והן כאנשים.

מתנגדי המלחמה: לעתים קרובות פציפיסטים ומתנגדי מלחמה אחרים מואשמים לא רק בכך שהם מסיעים לאויב אלא גם ברגשות פרו פשיסטיים.

תומכי המלחמה: מתנגדי המלחמה בדרך כלל מבססים עניינם על הטיעון שהאימפריאליזם הבריטי גרוע מהנאציזם, ונוטים להדביק את התואר ‘פשיסט’ לכל מי ששואף לניצחון צבאי. התומכים של ‘ממשלת העם’ היו קרובים לטעון כי נכונות להתנגד לפלישה נאצית היא סימן לנטיות פשיסטיות. המשמר האזרחי הוקע כפשיסטי מייד עם הקמתו. בנוסף, השמאל ככלל נוטה להשוות מיליטאריזם עם פשיזם. חיילים בעלי מצפון פוליטי כמעט תמיד מייחסים לקציניהם ‘מוח פשיסטי’ או ‘טבע פשיסטי’. בתי ספר צבאיים, צחצוח ומירוק, הצדעה לקצינים – כל אלה נחשבים מעודדי פשיזם. לפני המלחמה, הצטרפות לצבא המשלוח נחשב לסימן של נטיות פשיסטיות. התגייסות וצבא מקצועי מוקעים שניהם כתופעות פשיסטיות.

לאומיים: באופן גורף לאומיות נחשבת כמבוססת על פשיזם, אך האשמה זאת מיוחסת רק לתנועות לאומיות שהדובר במקרה מתנגד להן. לאומיות ערבית, לאומיות פולנית, לאומיות פינית, מפלגת הקונגרס של הודו, הליגה המוסלמית, ציונות וה-IRA – כולם מתוארות כפשיסטיות אבל לא ע”י אותם אנשים.

***

ניתן לראות כי כאשר משתמשים בה, המילה ‘פשיזם’ היא כמעט לגמרי חסרת משמעות. בשיחה היא כמובן נמצאת בשימוש רחב יותר מאשר בדפוס. שמעתי אותה מוטחת בחקלאים, חנוונים, פקידים, ציידי שועלים, לוחמי שוורים, הועידה של 1922, הועידה של 1914, קיפלינג, גאנדי, צ’אן קיי שק, הומוסקסואלים, הוסטלים לנוער, אסטרולוגים, נשים, כלבים ואני לא יודע מה עוד.

בכל זאת, מתחת לכל האנדרלמוסיה קבורה משמעות. קודם כל, ברור שיש הבדלים עצומים, חלקן קלים להמחשה ואחרים לא קלים להסבר, בין משטרים פשיסטיים ודמוקרטיים. שנית, אם ‘פשיסט’ פירושו ‘בעל סימפטיה להיטלר’, כמה מן ההאשמות שמניתי קודם הרבה יותר מוצדקות מאחרות. שלישית, אפילו אלה שמפזרים את המילה ‘פשיסט’ בלי בקרה לכל הכיוונים מצרפים תמיד דגש רגשי.
במילה ‘פשיסט’ הם מתכוונים, באופן כללי, למשהו אכזרי, חסר מצפון, יהיר, קפדני, אנטי ליבראלי ואנטי מעמד הפועלים. פרט לאותם מעטים אוהדי פשיזם, כמעט כל אחד יקבל את המילה ‘בריון’ כנרדפת למילה ‘פשיסט’. זאת ההגדרה הכי קרובה אליה הגיע המילה הרדופה הזאת.

אבל פשיזם הוא גם שיטה פוליטית וכלכלית. מדוע אם כן איננו יכולים למצוא הגדרה ברורה ומקובלת? אין מצב! לא נקבל הגדרה כזאת – עדיין לא, על כל פנים. הסבר מדוע יהיה ארוך מדי, אך ביסודו הדבר נובע מכך, שבלתי אפשרי להגדיר פשיזם באופן מדויק ללא כמה הודאות שגם הפשיסטים עצמם, או השמרנים או הסוציאליסטים מכל הצבעים לא יהיו מוכנים להן.כל מה שאפשר לעשות ברגע זה הוא להשתמש במילה בזהירות מסוימת ולא, כמו שנעשה בדרך כלל, כתחליף לקללה.

מקור

פורסם ב’טריביון’ של לונדון, 1944.
תרגום: רונן מאיר, 2010 (כל הזכויות שמורות).

מאמרים אחרונים