כבר מזמן רציתי לכתוב על זה פוסט שלם – תמלוגי הגז.
אם מישהו לא מכיר את הסיפור קל למצוא מידע ודעות בגוגל סרצ’ ובגוגל ניוז.
14,000 תוצאות נרשמו בגוגל בחיפוש על הביטוי “תמלוגי הגז”, ב-17.11.2010 בשעה 22:00.
***
אני עקבתי אחרי הדיון הציבורי בנושא גובה התמלוגים. הקשבתי וקראתי מגוון דעות וגיבשתי עמדה מאוד ברורה בנושא:
1. אני בעד העלאת תמלוגי הגז
2. לאלתר
3. רטרואקטיבית
4. לשיעור של לפחות 40%.
5. כל הסדר חלופי שיוצר את השפע לכולם – לדוגמא: מיסוי – מקובל עלי.
כאמור, שקלתי בכובד ראש את כל הנימוקים בעד ונגד. יש היגיון ויש היגיון. אבל מעל הכל מרחף הצדק. ואת זה חשוב להדגיש לנוכח ההיגיון המשפטי שמביאים עמם המתנגדים להעלאת תמלוגי הגז.
עם כל הכבוד להשקעה ולסיכונים ולשינוי התנאים בדיעבד, הצדק הטבעי הוא שהגז הטבעי שייך קודם כל לכווולם. ואם זה יצא רטרואקטיבי – עמכם הסליחה.
עם כל ההבנה לנימוקים כבדי המשקל נגד העלאת תמלוגי הגז (ואוצרות טבע בכלל), רווחת הציבור היא הקובעת, היא החשובה באמת. ואם המדינה טעתה בעבר עליה לתקן בהווה.
יש לא מעט מודלים בעולם שמהם ניתן ללמוד איך להסדיר את העניין לשביעות רצון כל הצדדים – הזכיינים יעשו בוחטות דמיוניות והמדינה תוכל להשקיע הרבה יותר לטובת האזרחים. למשל, ע"י העלאת שכר המורים באופן משמעותי ומפתה, או שכלול של תשתית הרכבות, אולי אפילו איזו רכבת תחתית בגוש דן, או שיקום חופי ישראל. או גם וגם וגם ועוד.
נקודת המפתח היא שבכל סיטואציה, אפילו של 60%, הזכיינים ימשיכו להתעשר באופן חלומי ואקספוננציאלי.
יצחק תשובה, כמו שאר הזכיינים ובעלי העניין, הוא שליח ציבור לכל דבר. אני אפילו הייתי מצפה שהוא בעצמו ייזום העלאה של תמלוגי הגז. לא פחות מ-40%, כן?! בעצם עדיף 50%, שיהיה עגול.
זאת לא ציפייה לנדיבות, כי – כאמור – הצד הנדיב בכל העניין הוא המדינה.
ליצחק תשובה ניתנה הזדמנות מיוחדת להיות אחד האנשים המשפיעים ביותר בתולדות הציונות.
רק תתארו לכם מה היה קורה אילו סוללת המשפטנים שנאבקת על האחוזים שלו, היתה נאבקת על הייעוד שלהם.
