ארגון שוברים שתיקה כבית השקעות

קראתי חלק מן ה"עדויות" המופיעות בחוברת 'עופרת יצוקה' שפרסם החודש (15.07.2009) ארגון 'שוברים שתיקה'. בנוסף, ניהלתי אי אילו ויכוחים עם תומכי 'שוברים שתיקה', שכמובן נורא מתלהבים מהחוברת החתרנית והנשכנית.
אתר שוברים שתיקה | קובץ העדויות | ההודעה לעיתונות

האמת, גם אני מתלהב. ממה שקראתי למדתי שוב שיש לנו צבא משובח, עם חיילים שחושבים ומתלבטים שלא לוקחים שום דבר כמובן מאליו ולא מתביישים לשאול, להעיר ואפילו להתרגז.
זה מצוין. ככה רצינו את צה"ל מאז ומתמיד. זאת רוח צה"ל.

מכיוון שלא קראתי את כל העדויות אלא רק חלק, יש מצב שפספסתי משהו ואולי אפילו דברים קשים. מצד שני, ממה שקראתי נעלמו ספקותיי בנושא פשעי מלחמה, מוסר צה"לי וכיוצ"ב.
כלומר, אני אפילו חושב שכדאי מאוד להפיץ את החוברת הזאת (בכריכה אחרת ובלי ההקדמה, כמובן) בין חיילי צה"ל ולבסס עליה שיעורי מורשת ושיחות פלוגה.

כל זה לא אומר שארגון 'שוברים שתיקה' הוא לא חבורת מנוולים ושקרנים.
כפי שהיטיבה להגדיר עירית לינור – "יא זבל".

אני אדלג על עניין האנונימיות של ה"עדויות" ולא אבזבז זמן על שאלות בסיסיות כגון; כיצד נגבו ה"עדויות"? מה המרחק בין מה שנאמר (אם נאמר) לבין מה שפורסם? האם המראיינים היו רק מראיינים או גם מדובבים? אל מי הם פנו ואיך? האם היה או לא היה ניצול של רגעי חולשה? האם היה ניפוח ודרמטיזציה של דברים טריוויאליים? וכו' כו' וכו'. אחרים עסקו בזה ואין לי מה לחדש.

יחד עם זאת, אני מוצא צורך לשתף בכמה מחשבות נוספות שעלו אצלי בעקבות העיסוק בדוח של שוברים שתיקה.

1. איזו שתיקה הם שוברים בדיוק?
הזיוף מתחיל כבר בשם הארגון, שעוסק בנושא הכי נדון בציבוריות הישראלית וכולל את הקשקשנים הכי גדולים שעושים הכי הרבה רעש כבר הרבה שנים.

2. מה המטרה, לעזאזל?
זה מתחיל בגדול, עם מטרה לזעזע את אמות הסיפים בדבר הזוועות שמחולל צבא ההגנה לישראל ללא צורך, ללא סיבה וללא בלמים. בשבע מילים: עפ"י 'שוברים שתיקה' צה"ל הוא צבא סרבי.
לאחר דיון קצת אסרטיבי מתחילים התומכים הנלהבים של 'שוברים שתיקה' להתבצר מאחורי טיעונים בסגנון "היו דברים" ו"יש חיילים" וכד'.

זה אגב, יכול להיות, אלא שזה לא דיון מוסרי אלא פלילי.
כמו שבכל חברה, ולו הנאורה ביותר, יש פסיכופטים וסדיסטים, כך גם בצה"ל. זה עניין סטטיסטי.
בשביל זה יש משטרה צבאית.

'שוברים שתיקה' לא הצליחו להוכיח את טענתם ולראייה הדעיכה המהירה של הדוח, שנתפס ע"י רוב הציבור כ"קשקשת ברשת". הם אפילו לא התקרבו להוכחת הטענה של צבא פשע, אבל הם יצרו אוירה.

3. של מי האינטרס?
המהלך של 'שוברים שתיקה' מקיף כמה מעגלים: החיילים, הפעילים, המנהיגים והמממנים.
אין לי רבע טענה לחיילים או לפעילים. הם תמימים שכוונתם טובה וטהורה.

האם כוונתם של המנהיגים והמממנים טהורה? לדעתי, ממש לא.

אצל בעלי המאה (שהם מן הסתם גם בעלי הדעה) אנחנו, מדינת היהודים, חסרי ערך. זה ידוע מראש וההיסטוריה סיפקה את כל ההוכחות הדרושות.
אם מישהו חושב שמשהו השתנה מהותית, יואיל נא להמתין עוד כמה וכמה שנים עד לקבלת פרספקטיבה היסטורית מספקת.

האינטרסים של מממני הפעילות – מדינות אירופיות, ביניהן בריטניה והולנד – לא כוללים אותנו, ודאי לא במובן אסטרטגי.
קיומנו כאן הוא "נייס טו האב". אירן ודאי יותר חשובה להם, מצרים כנ"ל וכל השאר אותו דבר. הם לא בצד שלנו, אלא אם זה טקטית משתלם ברגע נתון. היו רגעים כאלה.
אבל לטווח הארוך, אם אנחנו מפריעים לביזנס אז יאללה. אף אחד לא ירגיש בחסרוננו יותר משעה.

הצגת מדינת ישראל והצבא היהודי כהתגלמות הרוע וחוסר האנושיות משרתת את האסטרטגיה הזאת.
אם יקרה מה שיקרה, יהיה קל להסביר וקל לדלג.

ומה על מנהיגי 'שוברים שתיקה', בשר מבשרנו? מה האינטרס שלהם?
לדעתי, מדובר בקריירה וסגנון חיים. ההוכחה היא העובדה שהמסרים מועברים קודם כל לתקשורת הבינלאומית. כלומר, משקיעים כסף כדי לגייס כסף כדי לממן עוד פעילות שתשיג עוד מימון וכן הלאה. בית השקעות.

אם בכל זאת מפרגנים למנהיגות הנ"ל טוהר מידות, עדיין הדימוי של בית השקעות תופס.
כמו שמנהלי השקעות לקחו הימורים "נועזים" על כספי הפנסיה של הלקוחות, כך אותם מנהיגי הארגונים לוקחים הימורים נועזים על חשבון העתיד שלנו – היהודית ומדינתם.

הם צריכים לזכור שהעם בחר את אלה שעליהם הוא סומך בעניין הימורים נועזים.
ככה זה בדמוקרטיה.