בין הסימפטומים לבין המחלות

לפעמים נדמה שהכל כל-כך ברור עד שהנה הנה הגיע רגע האמת והיא – האמת – מוטחת כעת חיה ישירות בפרצופנו. האמנם?
האם אנחנו – אני, אתה ואת – לא מתבלבלים קצת בין הסימפטומים לבין המחלות? ואפילו אם לא, האם אנחנו רואים את התמונה הכוללת של החולי?
מהי באמת האמת? מה בדיוק מוטח בפרצופנו?

אז בואו נטלטל קצת את המחשבה כדי לנסות להגיע לאיזון נכון יותר.

1. אג'נדה בזיג-זג
לפני ארבע דקות דחה בית המשפט העליון בהרכב של 11 שופטים את העתירה נגד הארכת הוראת השעה בעניין חוק האזרחות.
רק לפני שלוש דקות בית המשפט העליון היה מעוז הדמוקרטיה שחלילה מלהעביר עליו ביקורת קל וחומר להזיז לו את הגבינה. אבל עכשיו בית המשפט העליון הוא חרטבונה בלתי הומנית הראויה לכל גינוי.
עד לפני שתי דקות הסכם אוסלו החד פעמי על חודו של ח"כ פלוס מכונית היה אחלה דמוקרטיה. אבל עכשיו חודו של של שופט עליון, להחלטה שחוזרת על עצמה מ-2003, זה אנטי דמוקרטיה.
עד לפני דקה היה בסדר גמור להגיד לאנסטסיה מיכאלי לחזור למולדובה ואפילו שנון על הכיפק. אבל עכשיו להגיד לפטימה ללכת הביתה לג'נין זה לא מוסרי.

2. נאורות היא לוקסוס של החזק
קרית מלאכי סימנה את עצמה לדיראון "בזכות" קומץ שכונתי שהחליט להתאגד נגד מכירת דירות ליהודים מקהילת יוצאי אתיופיה. העדה מהווה כעת כ-20% מאוכלוסיית קרית מלאכי.
מה מייחד את קרית מלאכי בגזענותה? איך זה שלא שמענו על התאגדויות גזעניות שכאלה בשיכון ל' או בשכונת אזורי חן בתל-אביב או ברמת השרון?
האם יתכן שזה נובע מכך שאוכלוסייה יותר תרבותית היא פחות גזענית, או שבעצם בשכונות האלה מממ… אין בכלל אתיופים?
כלומר, הצליח להם.

3. צביעות היא פרפקציוניזם
לכל מי שממש ממורמר ממה שקורה עכשיו במדינה ב-כ-ל ה-מ-י-ש-ו-ר-י-ם כדאי לזכור נתון אחד מסוים – 64.7 היה אחוז ההצבעה בבחירות לכנסת ה-18 שמתחוללת לנגד עינינו.
כלומר, 35.3% מאזרחי ישראל בכלל לא טרחו ללכת לקלפי ועוד כמה אחוזים שמו בנושלאנטיות פתק לבן.
כמה מכל אלה חושבים עכשיו שהדמוקרטיה בסכנה?

***
התמונה: האיש שמסתכל לסימפטומים בלבן של העיניים, מתוך בלוג על הסדרה ד"ר האוס.