מאמר המערכת של ‘הארץ’ מהיום (טורקיה אינה אויב, 04.06.2010) טוען כי טורקיה היא מדינה ידידותית אבל עם סגנון בוטה. לפי מערכת ‘הארץ’ טורקיה כועסת עלינו רק כי לא הרשנו לה לתווך בינינו לבין הסורים. חוץ מזה, מסבירה לנו המערכת של העיתון לאנשים חושבים, הם לא רואים כמונו את המצב ברצועת עזה. כמה פשוט.
אלא שכל ההסברים הסולידיים האלה לא מסתדרים עם כמה דברים:
– הקשר בין התעוררות האיסלם באירופה להתעוררות האיסלם בטורקיה.
– הידוק היחסים המתמשך בין טורקיה המוסלמית לבין אירן המוסלמית.
– הדמיון בין האידיאולוגיה של חמאס לבין האידיאולוגיה של מפלגת AKP השלטת בטורקיה.
– ההתדרדרות במעמדה הכלכלי והגיאו-פוליטי של ארה”ב.
– הדומיננטיות של מדינות ערב בארגון האומות המאוחדות.
– השאיפה הפאן-איסלמית האקטיבית להגמוניה כלל עולמית.
– ההיסטוריה של טורקיה כמפיצת תרבות איסלאמית וכמבצעת רצח עם.
– הגילוי כי מאחורי הליברליזם המערבי מסתתרת תאוות בצע.
אז בהחלט יש מצב שמערכת ‘הארץ’ שבויה בחלומה ומפספסת את המציאות.
הרבה יותר הגיוני לחשוב שהעולם ניצב בפני עידן חדש – עידן הג’יהאד – והמלחמה העולמית הבאה תהיה בין אידיאל ה”אני” המערבי לבין “אידיאל ה”אנחנו” המוסלמי.
טורקיה רואה את עצמה כגורם מוביל במלחמה הזאת, שכרגע ממוקדת בישראל כחלק מתרגיל הסוואה והונאה גדול.
לכן אפשר להניח כי טורקיה תמשיך לחרחר את היחסים עם ישראל (או את מה שנותר מהם, אם בכלל) עד לניתוק מוחלט, שיקרה במועד שמתאים לטורקים. כנראה די בקרוב.
אין טעם לחכות לבלתי נמנע. ישראל, שממילא ניצבת בעל כורחה בחזית המאבק מול הג’יהאד המתעורר, צריכה לקחת יוזמה ולהכריז על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם טורקיה.
ויפה שעה אחת קודם. אפילו ביום ראשון הקרוב בבוקר.
אין לנו מה להפסיד ויש לנו לפחות שני נימוקים טובים:
1. טורקיה היא מדינה מוסלמית השואפת למעמד מרכזי בג’יהאד העולמי המתגבש.
2. טורקיה משתפת פעולה עם גורמים השואפים לחיסולה של ישראל והשמדת היהודים.
הצעד הישראלי ודאי לא יזעזע את העולם ואולי אפילו יצחיק אותו מאוד, אבל ביום פקודה, כאשר העולם הנאור יצטרך להתמודד עם המציאות הצומחת בתוכו, תהיה לו משמעות.
אפשר לראות בכך השקעה לעתיד.
***
נתונים על העולם המוסלמי:
כמה מוסלמים יש בעולם?
מכון מחקר אמריקני: 1 מכל 4 בעולם – מוסלמי
האיסלם בסין
ג’יהאד ווטש
את כל השאר תמצאו לבד בגוגל. לא חסרה אינפורמציה.
***
התמונה: סיסמת הקרב של המלחמה הבאה, מתוך האתר ג’אווה ריפורט.
