מהו החזון הדמוקרטי? נוסחא לדיון

הבסיס לדיון בנושא הרחב של 'דמוקרטיה מהי?' היא הנוסחא של אוסף הכללים/תנאים אשר מאפשרים לכל אחד (ואחת) להרגיש חופשי ובטוח – בן/בת חורין. עשרת הדיברות כטיוטה לדיון בנושא החזון הדמוקרטי.

מספר ימים אחרי שיצאנו מעבדות לחירות ואחרי מופע קריעת ים סוף, כרתנו ברית עם בורא עולם, וקיבלנו על עצמנו עול תורה ומצוות.
ומייד נשאלת השאלה הטריוויאלית; "השתגעתם, איפה פה החירות איפה?!"

צמד ההתרחשויות – יציאת מצרים ומעמד הר סיני – הם האירועים המכוננים של העם היהודי, של הדת היהודית, של התרבות היהודית ושל כיוצ”ב היהודית.
בגדול; כל אחד מאיתנו, היהודים, צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וכל אחד מאיתנו בעצם היה נוכח במעמד הר סיני ולכן מחוייב לו.

אפ אפ אפ, רגע… מה זאת אומרת “מחוייב לו”?
אז זהו, שלשאלה הזאת יש כל מיני תשובות. כלומר, בהחלט יתכן כי גם זהו עצם העניין, החירות לבחור את המחוייבות.

החירות היא פרדוקס מובנה, כי היא שוללת מאדם את החירות לשלול את חירותו של אחר, למשל.
נדמה לי כי להונגרים יש ביטוי לתיאור מצב טאוטולוגי שכזה – אל-קפוסטה-שיטו-טה-לניטו-טאטו. הפירוש, כמדומני, הוא "לעשות משהו עם כרוב ואחר כך לעשות איתו ההיפך".

זה פחות או יותר מה שקורה היום לחזון הדמוקרטיה.

לכאורה נראה כי החזון דווקא במגמת תנופה; בשנות ה-90 של המאה העשרים התפרק הגוש הקומוניסטי והשתחררה דרא”פ, שנות דור אחר כך אנחנו חווים מהפכה פאן ערבית מסחררת – אז איפה הבעיה?

קודם כל פוטין, לדוגמא. אבל את ההמחשה הכי טובה מספקת מצרים, שרוצה לצאת מעבדות לחירות. אלא שצריך לשים את הדברים על השולחן – זה בלתי אפשרי.
דמוקרטיזציה של מצרים יכולה להתחולל רק בתהליך זוחל – איטי, ארוך ומתמשך. דרך ארוכה ומתפתלת, רצופת סכנות ואי ודאות. תהליך של דורות.
אבל יש תקווה; לצרפתים לקח כמה עשרות שנים לעבור ממהפכה לדמוקרטיה, אז גם המצרים יכולים.

אלא שהחזון הדמוקרטי עומד בפני כמה וכמה אתגרים, ובכלל לא בטוח שהוא יוכל לשרוד אותם.

איך ישפיע משבר המזון המתהווה על הסופרמרקטים באירופה ובצפון אמריקה? כמה מתח ייווצר שוב בין אומות אירופה, שאולי לא יהיו ממש רעבות אבל גם לא ממש שבעות? איך תראה יפן אחרי אסונות הטבע האימתניים שספגה? כמה תכל’ס שווה קוריאה בצל הענק הסיני המתעורר? לאן בעצם הולכת אמריקה?
וכל זה עוד לפני שהזכרנו את החיכוך הדמוגרפי באירופה הדמוקרטית, את הדינאמיקה בין המהפכה האיסלמית למהפכה הערבית ואת השימוש בכלים הדמוקרטיים כדי להביס את הדמוקרטיה.

במילים אחרות, בכל המרחב הדמוקרטי – זה המבוסס לכאורה וזה המתעורר לכאורה – פועלים כוחות שלוחצים על הדמוקרטיה.
העולם הדמוקרטי מגלה, לתדהמתו, שאין הסכמה על מהות הדמוקרטיה. כתוצאה מכך מתרחבים הפערים בסוגיית מהות החירות, שהיא ביסוד הדמוקרטיה.

האם הדמוקרטיה ערוכה להתמודד עם מלחמות מזון? מלחמות דת? מלחמות אתניות? מלחמות מגן?
האם המשטר הדמוקרטי יישאר אפיזודה שקשורה לעידן המלחמות הגדולות במאה העשרים, או שיהפוך לערך יסוד בעתיד האנושות, עפ”י חזונן של מלכות היופי לדורותיהן?

בואו נסכים שהחזון הדמוקרטי הוא צור מחצבתנו לעתיד, סלע קיומנו, אם רק נדע להגדיר אותו.
יאפ, חברים, זוהי הדילמה – מהו החזון הדמוקרטי?

אם אתם מחפשים תשובה, נסו לחשוב אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שאתם תרגישו חופשיים ובטוחים, וכל אחד יוכל להרגיש בדיוק כמוכם – בן חורין. חשבו על המכנה המשותף הרחב ביותר.

ובכן ברוח חג הפסח, לזכר יציאת מצרים וכמי שהיה נוכח במעמד הר סיני (עפ”י יודעי דבר) תרשו לי להגיש כאן טיוטה לדיון;

אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה’ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה’ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
לֹא תִרְצַח.
לֹא תִנְאָף.
לֹא תִגְנֹב.
לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
עשרת הדברות; שמות, פרק כ

נדמה לי שאין בעיה להשיג שיעורי הסכמה גבוהים על שבע מתוך עשר הדברות (10-4). מצד שני הרבה מאוד תלוי בפרשנות של שלוש הדברות הראשונות.
כלומר, הנחת היסוד היא כי על שבעה מתוך עשרת הדברות לא יהיה ויכוח: יום מנוחה, כיבוד הורים, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד.
מבלי להיכנס להגות הפיקנטית סביב הדיבר השביעי – לא תנאף – אפשר להעריך בקלות כי אילו מחר ייתקיימו בדרך פלא כל שבעת הדברות הנ”ל העולם יהיה מקום בטוח יותר, נעים יותר ומשוחרר יותר. הרבה יותר אחלה עולם.

לא צריך להיות מאמין גדול או דתי פנטי כדי לקבל את שבעה הכללים האלה כקוד אתי אוניברסאלי, אשר הקפדה עליו משפרת את איכות החיים ואת איכות הסביבה.
לא צריך להיות איש רוח או פילוסוף כדי לזהות בהם יסודות של סוציאליזם, הומניזם, שיוויון, חמלה, אחריות הדדית ושאר דברים טובים. אמנם לא ספר חוקים מפורט אבל קריאת כיוון ברורה.

בקיצור, גם אם השביעייה הלא סודית הזאת אינה מושלמת, היא בהחלט צעד משמעותי בכיוון הנכון ובהחלט יכולה ליצור את האוירה המתאימה לדיון ידידותי בפרטים ובניואנסים.

אלא שלפני הדברים המאוד ברורים האלה ניצבים להם שלושת דברות הסופתח, שהם – איך לאמר? – קצת מעורפלים ואפילו מעוררי חשד. יעני, דוסיים.
משום מה נראה כי אי ההסכמה על שלושת אלה מאפילה על פוטנציאל ההסכמה על השבעה האחרים. יש כאלה שאפילו מחמירים ואומרים שאם השלישייה הפותחת לא מקובלת אז כל השאר מוטל בספק.
במילים אחרות; העובדה כי הרקע לעשרת הדברות הוא דתי-פולחני מונעת מהם להיות מערכת ההפעלה האנושית.

אבל אולי אפשר (וכדאי) להסתכל על עשרת הדברות בעין לא פולחנית, אלא ברוח חופשייה ובטוחה בעצמה. כי הרי ברור שמתחת ליסודות המוצקים של עשרת הדברות יש עדיין מרחב עצום לפרשנות, דיון, ויכוח והתנצחות.

ניקח לדוגמא את הדיבר הכי חד משמעי ומחלט – לא תגנוב. מה יותר ברור, פשוט וחד משמעי מזה?
והנה גם הדיבר הזה מתפרשן לו; מי שגונב מזון מתוך רעב מרשיע הלכה למעשה את החברה בה הוא חי ולא את עצמו, וגם הגונב מגנב פטור, ועוד כהנא וכהנא דקויות בנושא ‘לא תגנוב’.

אז גם לי מותר לפרשן, ואני מגיש לכם את פרשנותי לשלישייה הפותחת של עשרת הדברות;

  • אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
  • לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.  לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
  • לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה’ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

מכיוון שהפוסט הוא על החזון הדמוקרטי ולא על הדת היהודית או על ענייני אמונה, אני אדלג על הפילוספיה ישר לפרקטיקה הדמוקרטית, כפי שהיא משתמעת מן הפסוקים הללו, למיטב הבנתי.

1. הקונסטרוקציה הדמוקרטית היא מקור החירות.

עולם ללא דמוקרטיה הוא עולם פיאודלי בו נקבעים הדברים עפ”י כוח. רק תחת כנפי הדמוקרטיה קיים הפוטנציאל להשגת חירות אישית. מדובר במבנה מורכב ובמרקם סבוך שלא תמיד כל אחד יכול לרדת לכל פשרו, מפאת חוסר השכלה משפטית או מפאת חוסר זמן, לכן צריך לקבל אותו כמוסכמה יסודית.
הפנייה היא כמובן אישית – מדובר בחירות שלך, לא חירות כמושג כללי או מופשט. דמוקרטיה היא עניין אישי הדורש מחויבות אישית. כי אלמלא הדמוקרטיה רוב הסיכויים שהיית היום וסל של מישהו, עם זכויות של וסל ולא של אדם.

2. הדמוקרטיה היא לא רק עניין אישי אלא גם ישיר ובלתי אמצעי. אין מתווכים.

אז נכון שיש לך דין ודברים עם נציגיך בפרלמנט, אבל המחויבות שלך היא לא אליהם אלא לדמוקרטיה עצמה.

כל גאוני הדור וחכמינו, ז”ל ויבדל”א, מהסנהדרין ביבנה ועד פייסבוק, כבודם במקומו מונח אבל אין להם מעמד – האחריות היא שלך, ההחלטות הן שלך, המחויבות היא שלך.
הדמוקרטיה לא עקומה, בדוק את צעדי הריקוד שלך, שמא תשבור רגל ולא תוכל לרקוד עוד הרבה שנים אם בכלל.

אההה, כן – אין תחליף לדמוקרטיה.

3. לא כל מי שמדבר בשם הדמוקרטיה הוא באמת דמוקרטיסט – ע”ע דמוקרטיה עממית.

ברמה האישית (והקובעת) אתה בעצם נדרש לבדוק את עצמך – האם אתה פועל בשם הדמוקרטיה או בשם אינטרס כלשהו תחת כנפי הדמוקרטיה. קח בחשבון שהדמוקרטיה תגן על עצמה.

מנקודת המבט הזאת אפשר להבחין בקלות כי בשלושת הדברות מתקיימת תמיכה מהותית ביסוד היסודות של הדמוקרטיה והבסיס לכל מחשבה הומניסטית – השיוויון.
עם עוד קצת חפירה תגלו שהם למעשה מגדירים אותו; זכות, מחויבות, אחריות. עניין אישי שאינו ניתן להעברה ואינו סחיר.
עוד קצת ותגיעו לנוסחא; אתה שווה כמו כולם, אבל כולם שווים פחות בלעדיך.

מאמרים אחרונים