חומר נוזלי תופס נפח יותר גדול מחומר מוצק. כלומר, כאשר כמות של חומר עוברת ממצב נוזלי למצב מוצק, הנפח של החומר מצטמצם ומשקלו הסגולי עולה.
זהו חוק טבע שתקף לכל החומרים בטבע למעט אחד – מים. כאשר מים נוזלים הופכים למים מוצקים הנפח עולה והמשקל הסגולי יורד. בדיוק הפוך מכל החומרים האחרים.
כתוצאה מכך הגביש המוצק של המים יכול לצוף על פני המים הנוזלים ולא לשקוע בהם.
לגביש מים קוראים קרח.
בזכות העובדה שמים מתנהגים בדיוק הפוך מכל שאר החומרים, הנהרות לא קופאים לגמרי בחורף. השכבה העליונה קופאת אבל לא שוקעת אלא צפה על פני המים וכך מאפשרת לחיים בנהר להתקיים גם בימי החורף.
תופעת טבע חריגה זאת נקראת 'האנומליה של המים'.
במילים אחרות; מים הם חומר לא נורמאלי. ברוך השם.
המסקנה האינטלקטואלית הנובעת מתצפית על תופעת הטבע היא פשוטה; יש חריגים וזה לא רע.
ואנחנו מדברים פה על חריגות קיצונית, לא על חריגות סטטיסטית – חומר אחד מול כל החומרים בטבע.
ייחודיות. אנומליה.
זה הגיוני? עובדה.
***
אם תעשו חיפוש בגוגל על הביטוי 'יהדות לאום או דת' תקבלו למעלה מ-2 מיליון תוצאות.
יעני, נושא מוכר, לעוס ואולי אפילו שחוק. והנה הוא שוב על סדר היום בעקבות חידוש השיחות בין הפלסטינים לבין היהודים על הסדר בארץ ישראל.
הדואליות של לאום מול דת קיימת מקדמת דנא. הנרטיב היהודי וההיסטוריה היהודית הם שעטנז של השניים האלה – לאום ודת, לאומיות ופולחן, עם ואמונה.
את האבחנה הדקה הזאת לא גילה פרופסור שלמה זנד, לא פרזידנט מחמוד עבאס ולא נשיא אירן מחמוד אחמדיניג'אד. שלושתם מרבים לעסוק בנושא ועושים ממנו קריירה.
שלושתם גם לא המציאו את הדיון בנושא. הוא עתיק לפחות כמו הציונות.
על הנייר יש ארבע תשובות אפשריות:
1. לאום
2. דת
3. גם וגם
4. לא זה ולא זה
נכון שתשובה מס' 4 נראית בלתי סבירה בעליל. מצד שני אנחנו לא יודעים הכל.
אבל אני זורם ומוריד אותה מעל הפרק. באמת, בואו נהיה הגיוניים.
וזהו עצם העניין; למה אפשרות מס' 3 היא מחוץ לדיון?
***
חשבתי על זה בעקבות מאמר שפרסם השבוע פרופסור שלמה זנד באתר 'הארץ':
איך משתייכים לעם
שלמה זנד, הארץ, 26.09.2010
***
התמונה: מחליקים על נהר רוטר הקפוא, ליד צובנהויזן (או משהו כזה), מתוך אלבום אישי של פרנס דה וויט בפליקר
